בתחילת פוסט זה ברצוני דבר ראשון לחזק את כל תושבי הדרום וכל חיילי צה"ל. בשעה זו מתנהלת פעולה קרקעית ברצועת עזה כבר במשך שעתיים. אני מקווה שהפעולה תסתיים עם תוצאות טובות ותביא סוף סוף שקט לתושבי הדרום.
אני גם רוצה במיוחד להביע הזדהות עם הקוראים , הזוג הנשוי ע' וא' , אשר גרים בבית עץ באשקלון ואין להם מקלט ליד ביתם. ע' וא' הם בעליהם של מספר בעלי חיים (ארבעה או חמישה כלבים) והם פעילים בעמותת "SOS חיות אשקלון" ועושים עבודת קודש גם בימים אלו. החזיקו מעמד חברים!
ראינו בעבר כיצד החמאס זלזל בבני דתות אחרות - החמאס זלזל בנוצרים בכך שלא אפשר לנוצרים הגרים ברצועת עזה לחגוג.
החמאס מזלזל אין סוף פעמים בדת היהודית - אם בחומר התעמולה שלו, שיותר גרוע מהגרועים בעיתונים של ארגונים אנטישמיים באירופה. הם פגעו ורצחו לא מעט פעמים במתפללים יהודים במזרח ירושלים, ובנוסף, הם מנסים דרך שליחיהם בוואקף המוסלמי בהר הבית למחוק כל עדות הסטורית לנוכחות יהודים בהר הבית בימי בית ראשון ושני.
מה שמפתיע הוא שהחמאס מזלזל בדת האיסלאם, הדת שהוא מתיימר לייצג ולפעול בשמה.
נכון,חברי הפרלמנט של החמאס, בהוראת מועצת השורא ("מועצת חכמי החמאס") , חוקק שורה של חוקים דתיים קיצוניים בעזה שמזכירים את המשטרים האפלים של איראן וסעודיה. אך האם החוקים הללו חוקקו לשם חיזוק האיסלאם? מדוע לא חוקקו חוקים סוציאלים שמופיעים בקוראן, כמו שיטת הלוואות גמישה יותר, איסור לקיחת ריבית ועוד?
חוקים אלו חוקקו כדי לזרוע פחד וטרור בתושבי עזה, על מנת לחזק את הדיקטטורה השטנית של החמאס בעזה.
ההוכחה הניצחת לכך שחמאס מזלזל בדת האיסלאם (ולא רק מעוות אותה) היא בכך שהחמאס משתמש במסגדים שהוא עצמו בנה כמחסני תחמושת, במקום להוציא אותם מהסכסוך. החמאס מנצל בתי תפילה מוסלמים ניצול ציני במלחמתו בישראל, וניצל ניצול ציני של בתי תפילה במלחמתו בפתח. אולי כשעוד מסגדים שמשמשים כמחסני נשק ייחשפו, יבין העולם כי החמאס אינה תנועה דתית, אלא תנועת טרור אלימה.
יום שבת, 3 בינואר 2009
יום שבת, 27 בדצמבר 2008
כמה מלים על הפעולה בעזה וההסברה בעולם - חלק ב
בפוסט הקודם קשרתי בין הפעולה בעזה, לבין כשלים בהסברה הישראלית לגבי הסכסוך הישראלי-פלשתיני.
בחרתי באותו פוסט לחדד את הנקודה הזו, שכן ככל שמבצע "עופרת יצוקה" יתקדם ויחלוף זמן, כך יגבר הלחץ של העולם על ישראל, ולכן יש צורך במכונת הסברה משומנת היטב. הפסקת המבצע לפני הזמן עלולה להוביל אותנו למצב גרוע יותר מאשר לפני תחילת המבצע. הבטחתי שאשתף במספר רעיונות שחלפו במוחי ולכן אכתוב אותם כאן:
א. מספיק כבר לשלוח מינויים פוליטיים ומקורבים המתיימרים להיות דיפלומטיים איכותיים לפאנלים של תוכניות טלויזיה ורדיו מול העולם, אם אותם אנשים אינם יכולים לדבר אנגלית רהוטה, או לדבר בצורה רהוטה בשפת המקום. בישראל יש מהגרים ממרבית מדינות העולם, ויש להכשיר קבוצת דוברים רהוטים במשרד החוץ, שיוכלו בהתראה קצרה לצאת לשליחויות הסברה בעולם (או לפחות להגיב בצורה טלפונית על האירועים). אש"ף תמיד השכיל לשלוח נציגים שמדברים אנגלית רהוטה (לפחות ברמה של האנגלית של ביבי).
ב. כאשר נציגים של ישראל מציגים בעולם את הצד שלנו לגבי הסכסוך, יש לבוא עם קצת ידע בהסטוריה המקומית של כל מקום ומקום. אני בטוח שנוכל לרתום את ההסטוריה המקומית של כל מקום לטובתנו - ברצוני לתת דוגמא תוך שימוש באחת המדינות החשובות ביותר באיחוד האירופאי - גרמניה.
למי ששכח, הגרמנים העלו לשלטון את המפלגה הנאצית בבחירות דמוקרטיות לחלוטין שנערכו ב1933. למעשה, המפלגה הנאצית היתה המפלגה הגדולה ביותר, ואמנם לא קיבלה את רוב המושבים ברייכסטאג, אבל הצליחה להקים קואליציה ברשות היטלר, ותוך סידרה של תמרונים דרך הצעות חוק הצליחה להקים דיקטטורה בגרמניה. הציבור בגרמניה הצביע בהמוניו למפלגה זו לא בהכרח בגלל רגשות אנטישמיים , אלא בגלל יאוש מהפוליטיקה הקיימת. בעת הסברה בגרמניה יש לחשוף (תוך חשיפת עובדות מוצקות שיש לממשלת ישראל מידע עליהן) את הפרטים הבאים:
שלטון הפתח היה למעשה אחד המשטרים הערביים המושחתים ביותר שקמו מאז ומעולם. מרבית הסיוע העולמי לרשות (אין עוד הרבה איזורים בעולם שקיבלו סיוע כספי כל כך גדול. לשם השוואה - אזורי קרבות באפריקה כגון קונגו ודרפור קיבלו סכומים הקטנים בעשרות מונים) עברו לכיסי אנשי הפתח.
כתוצאה משחיתות זו, ומהעובדה שמצבו הכלכלי של הפלשתיני הממוצע רק הורע , ולא בגלל מחסומים של ישראל, אלא כי ממשלת פתח לא טרחה להקים איזורי תעשיה, לא דאגה ליעל את הבירוקרטיה, ולא השקיעה כסף בחינוך ובריאות, הצביע העם בהמוניו לאופוזיציה העיקרית לשלטון- חמאס. היום כל גרמני ממוצע מצטער על כך שאבותיו או אבות אבותיו הצביעו לנאצים , ואנחנו בטוחים שהיום הפלשתינים מצטערים על כך שהם בחרו חמאס. אך כמו שמבחינה הסטורית , בשל מעשי המשטר הנאצי מחוץ לגרמניה , נכפתה מלחמה על בעלות הברית , כך היום, בשל ירי בלתי פוסק מרצועת עזה , גם אחרי יציאת כוחות צה"ל מעזה ופינוי כל המתנחלים משם , נכפתה עלינו מלחמה. כשם שלאחר המלחמה בעלות הברית בראשות ארה"ב הגו את תוכנית מארשל לשיקום גרמניה, כך ישראל תסייע ככל הניתן בתוכנית שיקום לפלשתינים לאחר שתושג הכרעה במאבק בינינו לבין הפלשתינים.
ג. הפלשתינאים והעולם הערבי מדברים בשני קולות - מצד אחד, פניהם לשלום, ומצד שני הם מתארים את ישראל כלא פחות מבנו של השטן, ובכל הזדמנות הם מנסים ליצור דה לגיטימציה לקיומה של ישראל, וללגיטימיות התנועה הציונית, וגם מנסים לייצר דה לגיטימציה לאותם מנהיגים ישראלים מולם אחרי זה הם צריכים לשבת בשיחות מו"מ. אל לנו לחסוך את שבטנו ממנהיגי הפלשתינים. יש לצאת במסע הסברה נבחר לדה לגיטימציה של הפלשתינים ומנהיגיהם לאורך השנים: להזכיר כיצד סרבו לתוכנית החלוקה, כיצד חתן פרס הנובל לשלום יאסר ערפאת יזם מלחמה חדשה בשנת 2001, לחשוף שקרים של מנהיגי הפלשתינים , גם בשידור חי, וכך לקעקע את אמינותם: זכור לי כיצד "שגריר אשף באו"ם" אל קדווה (אחיינו של ערפאת) טען באחד מערבי חג המולד שישראל פוגעת בחגיגות בבית לחם והפסיקה את החשמל לעיר. לאותו שידור הצליח לעלות אחד מדוברי הממשלה , והציג תמונות חיות מבית לחם שמראות כיצד יש חשמל בעיר, ואין נוכחות צבאית מאסיבית, בניגוד לטענות הנציג הפלשתיני. כמו כן, זכור לי סרטון של הלוויה פלשתינית שצולם על ידי מזל"ט ישראלי. מעניין שברגע שהתקרב לאיזור מסוק קרב, ה"גופה" קמה מהאלונקה שנשאו אותה עליה והתחילה לברוח מאימת המסק"ר.
ד. יש להדגיש שאם גבולות הגזרה של "מלחמת החופש הפלשתינית" הם יהודה ושומרון - כל פעולה פלשתינית מצד עזה החופשית, שננקטה לאחר ההנתקות, היא פעולה בלתי לגיטימית, ויש להחשיבה כפעולת טרור לכל דבר, ולא כ"פעולה של צד הנלחם במלחמת חופש". כמו כן, ירי על אזרחים מחוץ לגבולות הגזרה של "מלחמת החופש הפלשתינית" הוא צעד טרור. יש להזכיר כיצד מחתרות ישראל (למעט אולי מקרה או שניים, כמו רצח ברנדוט) לא ביצעו פעולות מחוץ לגבולות הגזרה של ארץ ישראל.
ה. יש להזכיר כל פעם את השימוש הזוועתי של הפלשתינים בילדים במלחמה - הן כמגן אנושי, והן החינוך מגיל אפס להיות שאהיד. בזמן מבצע חומת מגן נתפסו תמונות של ילדים לובשים חגורות נפץ, או חגורות ועליהן רימונים או דינמיטים. יש לחשוף תמונות אלו בעולם לפחות באותה כמות בה נחשפה תמונתו השקרית של הילד מוחמד דורא שנטען כי נורה על ידי חיילי צה"ל במזיד. לגבי טענת הפלשתינים כי כל הפלשתינים מחוייבים למאבק הלאומי שלהם וגם הילדים רוצים לתרום, יש להזכיר כיצד היתה הוראה חד משמעית בהגנה ובפלמח לא לגייס ילדים מתחת לגיל 15, 16 - נכון, היו ילדים שזייפו את גילם האמיתי כדי להתגייס, אבל ככלל, הוראה זו נאכפה בקפדנות.
לדעתי חמשת הנקודות שציינתי מוסכמות על כל המפלגות הציוניות - ממר"צ משמאל ועד האיחוד הלאומי והבית היהודי מימין, ולכן מדיניות הסברה שמושתתת על הנקודות הנ"ל יכולה להיות חסינה בפני מהפכים בשלטון הישראלי.
הגיע הזמן לגמגם פחות ולדבר בצורה נחושה ורהוטה. הגיע הזמן למקצועיות ולא לחובבנות שנובעת מקשרים פוליטיים סבוכים. הגיע הזמן לעצור את הכשל שנמשך במשרד החוץ כבר עשרות שנים ותחת ההובלה של שרי חוץ מכל מפלגות השלטון.
בחרתי באותו פוסט לחדד את הנקודה הזו, שכן ככל שמבצע "עופרת יצוקה" יתקדם ויחלוף זמן, כך יגבר הלחץ של העולם על ישראל, ולכן יש צורך במכונת הסברה משומנת היטב. הפסקת המבצע לפני הזמן עלולה להוביל אותנו למצב גרוע יותר מאשר לפני תחילת המבצע. הבטחתי שאשתף במספר רעיונות שחלפו במוחי ולכן אכתוב אותם כאן:
א. מספיק כבר לשלוח מינויים פוליטיים ומקורבים המתיימרים להיות דיפלומטיים איכותיים לפאנלים של תוכניות טלויזיה ורדיו מול העולם, אם אותם אנשים אינם יכולים לדבר אנגלית רהוטה, או לדבר בצורה רהוטה בשפת המקום. בישראל יש מהגרים ממרבית מדינות העולם, ויש להכשיר קבוצת דוברים רהוטים במשרד החוץ, שיוכלו בהתראה קצרה לצאת לשליחויות הסברה בעולם (או לפחות להגיב בצורה טלפונית על האירועים). אש"ף תמיד השכיל לשלוח נציגים שמדברים אנגלית רהוטה (לפחות ברמה של האנגלית של ביבי).
ב. כאשר נציגים של ישראל מציגים בעולם את הצד שלנו לגבי הסכסוך, יש לבוא עם קצת ידע בהסטוריה המקומית של כל מקום ומקום. אני בטוח שנוכל לרתום את ההסטוריה המקומית של כל מקום לטובתנו - ברצוני לתת דוגמא תוך שימוש באחת המדינות החשובות ביותר באיחוד האירופאי - גרמניה.
למי ששכח, הגרמנים העלו לשלטון את המפלגה הנאצית בבחירות דמוקרטיות לחלוטין שנערכו ב1933. למעשה, המפלגה הנאצית היתה המפלגה הגדולה ביותר, ואמנם לא קיבלה את רוב המושבים ברייכסטאג, אבל הצליחה להקים קואליציה ברשות היטלר, ותוך סידרה של תמרונים דרך הצעות חוק הצליחה להקים דיקטטורה בגרמניה. הציבור בגרמניה הצביע בהמוניו למפלגה זו לא בהכרח בגלל רגשות אנטישמיים , אלא בגלל יאוש מהפוליטיקה הקיימת. בעת הסברה בגרמניה יש לחשוף (תוך חשיפת עובדות מוצקות שיש לממשלת ישראל מידע עליהן) את הפרטים הבאים:
שלטון הפתח היה למעשה אחד המשטרים הערביים המושחתים ביותר שקמו מאז ומעולם. מרבית הסיוע העולמי לרשות (אין עוד הרבה איזורים בעולם שקיבלו סיוע כספי כל כך גדול. לשם השוואה - אזורי קרבות באפריקה כגון קונגו ודרפור קיבלו סכומים הקטנים בעשרות מונים) עברו לכיסי אנשי הפתח.
כתוצאה משחיתות זו, ומהעובדה שמצבו הכלכלי של הפלשתיני הממוצע רק הורע , ולא בגלל מחסומים של ישראל, אלא כי ממשלת פתח לא טרחה להקים איזורי תעשיה, לא דאגה ליעל את הבירוקרטיה, ולא השקיעה כסף בחינוך ובריאות, הצביע העם בהמוניו לאופוזיציה העיקרית לשלטון- חמאס. היום כל גרמני ממוצע מצטער על כך שאבותיו או אבות אבותיו הצביעו לנאצים , ואנחנו בטוחים שהיום הפלשתינים מצטערים על כך שהם בחרו חמאס. אך כמו שמבחינה הסטורית , בשל מעשי המשטר הנאצי מחוץ לגרמניה , נכפתה מלחמה על בעלות הברית , כך היום, בשל ירי בלתי פוסק מרצועת עזה , גם אחרי יציאת כוחות צה"ל מעזה ופינוי כל המתנחלים משם , נכפתה עלינו מלחמה. כשם שלאחר המלחמה בעלות הברית בראשות ארה"ב הגו את תוכנית מארשל לשיקום גרמניה, כך ישראל תסייע ככל הניתן בתוכנית שיקום לפלשתינים לאחר שתושג הכרעה במאבק בינינו לבין הפלשתינים.
ג. הפלשתינאים והעולם הערבי מדברים בשני קולות - מצד אחד, פניהם לשלום, ומצד שני הם מתארים את ישראל כלא פחות מבנו של השטן, ובכל הזדמנות הם מנסים ליצור דה לגיטימציה לקיומה של ישראל, וללגיטימיות התנועה הציונית, וגם מנסים לייצר דה לגיטימציה לאותם מנהיגים ישראלים מולם אחרי זה הם צריכים לשבת בשיחות מו"מ. אל לנו לחסוך את שבטנו ממנהיגי הפלשתינים. יש לצאת במסע הסברה נבחר לדה לגיטימציה של הפלשתינים ומנהיגיהם לאורך השנים: להזכיר כיצד סרבו לתוכנית החלוקה, כיצד חתן פרס הנובל לשלום יאסר ערפאת יזם מלחמה חדשה בשנת 2001, לחשוף שקרים של מנהיגי הפלשתינים , גם בשידור חי, וכך לקעקע את אמינותם: זכור לי כיצד "שגריר אשף באו"ם" אל קדווה (אחיינו של ערפאת) טען באחד מערבי חג המולד שישראל פוגעת בחגיגות בבית לחם והפסיקה את החשמל לעיר. לאותו שידור הצליח לעלות אחד מדוברי הממשלה , והציג תמונות חיות מבית לחם שמראות כיצד יש חשמל בעיר, ואין נוכחות צבאית מאסיבית, בניגוד לטענות הנציג הפלשתיני. כמו כן, זכור לי סרטון של הלוויה פלשתינית שצולם על ידי מזל"ט ישראלי. מעניין שברגע שהתקרב לאיזור מסוק קרב, ה"גופה" קמה מהאלונקה שנשאו אותה עליה והתחילה לברוח מאימת המסק"ר.
ד. יש להדגיש שאם גבולות הגזרה של "מלחמת החופש הפלשתינית" הם יהודה ושומרון - כל פעולה פלשתינית מצד עזה החופשית, שננקטה לאחר ההנתקות, היא פעולה בלתי לגיטימית, ויש להחשיבה כפעולת טרור לכל דבר, ולא כ"פעולה של צד הנלחם במלחמת חופש". כמו כן, ירי על אזרחים מחוץ לגבולות הגזרה של "מלחמת החופש הפלשתינית" הוא צעד טרור. יש להזכיר כיצד מחתרות ישראל (למעט אולי מקרה או שניים, כמו רצח ברנדוט) לא ביצעו פעולות מחוץ לגבולות הגזרה של ארץ ישראל.
ה. יש להזכיר כל פעם את השימוש הזוועתי של הפלשתינים בילדים במלחמה - הן כמגן אנושי, והן החינוך מגיל אפס להיות שאהיד. בזמן מבצע חומת מגן נתפסו תמונות של ילדים לובשים חגורות נפץ, או חגורות ועליהן רימונים או דינמיטים. יש לחשוף תמונות אלו בעולם לפחות באותה כמות בה נחשפה תמונתו השקרית של הילד מוחמד דורא שנטען כי נורה על ידי חיילי צה"ל במזיד. לגבי טענת הפלשתינים כי כל הפלשתינים מחוייבים למאבק הלאומי שלהם וגם הילדים רוצים לתרום, יש להזכיר כיצד היתה הוראה חד משמעית בהגנה ובפלמח לא לגייס ילדים מתחת לגיל 15, 16 - נכון, היו ילדים שזייפו את גילם האמיתי כדי להתגייס, אבל ככלל, הוראה זו נאכפה בקפדנות.
לדעתי חמשת הנקודות שציינתי מוסכמות על כל המפלגות הציוניות - ממר"צ משמאל ועד האיחוד הלאומי והבית היהודי מימין, ולכן מדיניות הסברה שמושתתת על הנקודות הנ"ל יכולה להיות חסינה בפני מהפכים בשלטון הישראלי.
הגיע הזמן לגמגם פחות ולדבר בצורה נחושה ורהוטה. הגיע הזמן למקצועיות ולא לחובבנות שנובעת מקשרים פוליטיים סבוכים. הגיע הזמן לעצור את הכשל שנמשך במשרד החוץ כבר עשרות שנים ותחת ההובלה של שרי חוץ מכל מפלגות השלטון.
כמה מלים על הפעולה בעזה וההסברה בעולם - חלק א
הפעם אכתוב כמה מלים על הפעולה בעזה, על ירי הקסאמים בשדרות ועל ההסברה הישראלית הבינ"ל.
לגבי הפעולה בעזה - בשעה זו , כמו רוב אזרחי ישראל , אני מחזק את ידי הצבא ומקבלי ההחלטות. זה לא הזמן למחלוקות פוליטיות. בניגוד אולי ליציאה הנמהרת משהו לפעולה בלבנון שהתגלגלה למלחמת לבנון השניה, כאן ישראל עצרה וחיכתה במשך מספר ימים לאחר סיום הרגיעה, מספר ימים בהם ישובי עוטף עזה חטפו ירי קסאמים מוגבר.
הייתי רוצה להתייחס לגבי ההסברה הישראלית בחו"ל וסיקור התקשורת העולמית של ירי הקסאמים על ידי אזכור של חוויה שעברתי בזמן טיול עם בת זוגתי בהולנד ובלגיה בשנת 2006:
באחד המלים עברנו בלובי במלון בהאג וראינו שידור של רשת החדשות Sky News הבריטית. הדיווח היה על כך (ואני מתרגם מאנגלית) ש"בוצע ירי רקטות על ידי תנועת ההתנגדות חמאס על ההתנחלות שדרות". כן כן, תרגמתי במדוייק ואני לא מתבלבל - שדרות לא כונתה עיר, שדרות לא כונתה עיירה, שדרות כונתה "התנחלות". מדוע לא עלה נציג ישראלי לשידור ותיקן את רשת Sky? מדוע ממשלת ישראל לא נקטה תגובה חריפה נגד רשת Sky, כפי שנקטה נגד CNN בזמנו - דבר שאילץ את CNN להציג תמונה יותר מאוזנת על הסכסוך בינינו לפלשתינים ואף להפיק סדרה תעודית על הטרור האיסאלמי המכה בנו?
אפשר להתווכח כמה שנרצה לגבי הסטטוס החוקי של ההתנחלויות ביו"ש (ובאותם ימים גם ברצועת עזה) , המציאות כיום היא שבעיני העולם הרחב ההתנחלויות ביו"ש אינן לגיטימיות והן מוקמות על שטח כבוש (וכן, יש את הטיעון הישראלי שאף פעם לא היתה מדינה פלשתינית, שהשטחים נלקחו מירדן וממצרים במלחמת ששת הימים וחוץ מירדן ואולי עוד מדינה או שתיים אף מדינה בעולם לא הכירה בסיפוח יו"ש על ידי הממלכה ההאשמית, ועוד טענות אחרות) וזכותו של עם "כבוש" לנהל מלחמת חופש. יש לא מעט "מלחמות חופש" או "מלחמות עם חלש נגד עם חזק" אחרות בעולם שרבים מאזרחי ישראל בוודאי תמכו בהן, ולכן אל לנו להאשים את אזרחי העולם בדרך בה הם מסתכלים על המלחמה בתוך השטחים:
א. המלחמה של הקוסוברים בסרבים - אין ספק שרוב העולם נוקט היום בגישה פרו קוסוברית (מעל 85 מדינות הכירו בעצמאות קוסובו). האם מישהו בכלל זוכר שהמלחמה התחילה בהתקפות טרור של ארגונים מוסלמים (הקוסוברים הם מוסלמים) על ישובים סרביים נוצריים בשטח קוסובו שהיו קיימים בשטחה במשך מאות שנים? (מזכיר לכם אולי התקפות של ארגוני מחבלים על ההתנחלויות ביו"ש?)
ב. מלחמת העצמאות של קרואטיה נגד סרביה - מישהו היום זוכר את מעשי הזוועה והטיהורים האתניים שהקרואטים ביצעו נגד הסרבים ? (ולא , לא רק במלחמת העולם השניה תחת המשטר הפשיסטי של האושטסה, אלא גם במלחמת העצמאות בשנות ה90) - למזלו של נשיא קרואטיה הראשון, טוג'מן, הוא נפטר לפני שבית הדין הבינ"ל בהאג שם את ידיו עליו.
ג. נשיא גיאורגיה, הידידה הגדולה של ארה"ב בקווקז הציג את מלחמת רוסיה-גיאורגיה שנערכה בקיץ האחרון כמלחמת כיבוש של רוסיה נגד גיאורגיה. ומה לגבי העובדה שהמלחמה התחילה לאחר שכוחות גיאורגיים פלשו לשטח של הבדלנים הפרו רוסיים מדרום אוסטיה?
בכל המקרים שמניתי, בנוסף לנצחונות (או אולי כשלונות , כמו במקרה של גיאורגיה) היו גם נצחונות הסברתיים מהדהדים:
הרבה יותר קל להזדהות עם אנדרדוג (כפי שהיה קל למדינות העולם להזדהות עם ישראל עד 1967) מאשר עם הצד החזק.
מלחמת חופש נתפסת כמלחמה לגיטימית, וכך גם פגיעה בחיילים ומתנחלים של הצד הכובש בשטחים הכבושים.
בגלל מינויים פוליטים , העדפות מקורבים , וסכסוכים על סמכויות עם משרד ראש הממשלה לאורך השנים משרד החוץ כבר מעוקר ומיובש במשך עשרות שנים, וכך נראית גם ההסברה שלנו לגבי הסכסוך הישראלי-פלשתיני, במיוחד לאחר שהחלה "ההתקוממות העממית הפלשתינית" בשנת 1987.
במקרה הטוב זוהי רשלנות, ובמקרה הרע זהו פשע של ממשלת ישראל נגד אזרחיה שהזירה הבינ"ל הופקרה באופן כמעט בלעדי (למעט מקרים של צדיקים פה ושם) לצד הפלשתיני. יש להחליף צד בתקליט (או אולי לשנות דיסקט כמו שאומרים בשנות ה2000) לגבי מדינות ההסברה של ישראל, ואני אתייחס למה שאני חושב שיש לבצע בצד בפוסט הבא שלי.
לגבי הפעולה בעזה - בשעה זו , כמו רוב אזרחי ישראל , אני מחזק את ידי הצבא ומקבלי ההחלטות. זה לא הזמן למחלוקות פוליטיות. בניגוד אולי ליציאה הנמהרת משהו לפעולה בלבנון שהתגלגלה למלחמת לבנון השניה, כאן ישראל עצרה וחיכתה במשך מספר ימים לאחר סיום הרגיעה, מספר ימים בהם ישובי עוטף עזה חטפו ירי קסאמים מוגבר.
הייתי רוצה להתייחס לגבי ההסברה הישראלית בחו"ל וסיקור התקשורת העולמית של ירי הקסאמים על ידי אזכור של חוויה שעברתי בזמן טיול עם בת זוגתי בהולנד ובלגיה בשנת 2006:
באחד המלים עברנו בלובי במלון בהאג וראינו שידור של רשת החדשות Sky News הבריטית. הדיווח היה על כך (ואני מתרגם מאנגלית) ש"בוצע ירי רקטות על ידי תנועת ההתנגדות חמאס על ההתנחלות שדרות". כן כן, תרגמתי במדוייק ואני לא מתבלבל - שדרות לא כונתה עיר, שדרות לא כונתה עיירה, שדרות כונתה "התנחלות". מדוע לא עלה נציג ישראלי לשידור ותיקן את רשת Sky? מדוע ממשלת ישראל לא נקטה תגובה חריפה נגד רשת Sky, כפי שנקטה נגד CNN בזמנו - דבר שאילץ את CNN להציג תמונה יותר מאוזנת על הסכסוך בינינו לפלשתינים ואף להפיק סדרה תעודית על הטרור האיסאלמי המכה בנו?
אפשר להתווכח כמה שנרצה לגבי הסטטוס החוקי של ההתנחלויות ביו"ש (ובאותם ימים גם ברצועת עזה) , המציאות כיום היא שבעיני העולם הרחב ההתנחלויות ביו"ש אינן לגיטימיות והן מוקמות על שטח כבוש (וכן, יש את הטיעון הישראלי שאף פעם לא היתה מדינה פלשתינית, שהשטחים נלקחו מירדן וממצרים במלחמת ששת הימים וחוץ מירדן ואולי עוד מדינה או שתיים אף מדינה בעולם לא הכירה בסיפוח יו"ש על ידי הממלכה ההאשמית, ועוד טענות אחרות) וזכותו של עם "כבוש" לנהל מלחמת חופש. יש לא מעט "מלחמות חופש" או "מלחמות עם חלש נגד עם חזק" אחרות בעולם שרבים מאזרחי ישראל בוודאי תמכו בהן, ולכן אל לנו להאשים את אזרחי העולם בדרך בה הם מסתכלים על המלחמה בתוך השטחים:
א. המלחמה של הקוסוברים בסרבים - אין ספק שרוב העולם נוקט היום בגישה פרו קוסוברית (מעל 85 מדינות הכירו בעצמאות קוסובו). האם מישהו בכלל זוכר שהמלחמה התחילה בהתקפות טרור של ארגונים מוסלמים (הקוסוברים הם מוסלמים) על ישובים סרביים נוצריים בשטח קוסובו שהיו קיימים בשטחה במשך מאות שנים? (מזכיר לכם אולי התקפות של ארגוני מחבלים על ההתנחלויות ביו"ש?)
ב. מלחמת העצמאות של קרואטיה נגד סרביה - מישהו היום זוכר את מעשי הזוועה והטיהורים האתניים שהקרואטים ביצעו נגד הסרבים ? (ולא , לא רק במלחמת העולם השניה תחת המשטר הפשיסטי של האושטסה, אלא גם במלחמת העצמאות בשנות ה90) - למזלו של נשיא קרואטיה הראשון, טוג'מן, הוא נפטר לפני שבית הדין הבינ"ל בהאג שם את ידיו עליו.
ג. נשיא גיאורגיה, הידידה הגדולה של ארה"ב בקווקז הציג את מלחמת רוסיה-גיאורגיה שנערכה בקיץ האחרון כמלחמת כיבוש של רוסיה נגד גיאורגיה. ומה לגבי העובדה שהמלחמה התחילה לאחר שכוחות גיאורגיים פלשו לשטח של הבדלנים הפרו רוסיים מדרום אוסטיה?
בכל המקרים שמניתי, בנוסף לנצחונות (או אולי כשלונות , כמו במקרה של גיאורגיה) היו גם נצחונות הסברתיים מהדהדים:
הרבה יותר קל להזדהות עם אנדרדוג (כפי שהיה קל למדינות העולם להזדהות עם ישראל עד 1967) מאשר עם הצד החזק.
מלחמת חופש נתפסת כמלחמה לגיטימית, וכך גם פגיעה בחיילים ומתנחלים של הצד הכובש בשטחים הכבושים.
בגלל מינויים פוליטים , העדפות מקורבים , וסכסוכים על סמכויות עם משרד ראש הממשלה לאורך השנים משרד החוץ כבר מעוקר ומיובש במשך עשרות שנים, וכך נראית גם ההסברה שלנו לגבי הסכסוך הישראלי-פלשתיני, במיוחד לאחר שהחלה "ההתקוממות העממית הפלשתינית" בשנת 1987.
במקרה הטוב זוהי רשלנות, ובמקרה הרע זהו פשע של ממשלת ישראל נגד אזרחיה שהזירה הבינ"ל הופקרה באופן כמעט בלעדי (למעט מקרים של צדיקים פה ושם) לצד הפלשתיני. יש להחליף צד בתקליט (או אולי לשנות דיסקט כמו שאומרים בשנות ה2000) לגבי מדינות ההסברה של ישראל, ואני אתייחס למה שאני חושב שיש לבצע בצד בפוסט הבא שלי.
יום חמישי, 25 בדצמבר 2008
כמה מילים טובות על אריה אלדד
קראתי לפני מספר דקות ידיעה באחד מאתרי החדשות כי ח"כ אורי אריאל (חבר הכנסת השני של תקומה באיחוד הלאומי, ועד היום המקום השלישי ברשימת הבית היהודי לכנסת) פורש מהבית היהודי וחובר לח"כ אריה אלדד.
אני חולק על ח"כ אלדד במגוון נושאים - ח"כ אלדד , למרות היותו תת אלוף במילואים (פרופ' אלדד היה קצין רפואה ראשי), כן תומך ותמך בסרוב פקודה בנושאים שקשורים לפינוי, ובשורה של צעדים כגון החזרת תעודת זהות של תושבים המועמדים לפינוי, ואלו דברים הפסולים בעיניי - יש להוציא את נושא האזרחות והשרות הצבא מחוץ למחלוקת הפוליטית.
למרות הדברים שכתבתי מקודם, לא ניתן להתכחש לעובדה שח"כ אלדד הוא אחד הפרלמנטרים היותר מוכשרים שיש לנו, אדם שחוקק חוקים שונים לרווחת הציבור, וכיו"ר הועדה למלחמה בשחיתות הוביל מלחמה חשובה בשחיתות הציבורית ביחד עם מבקר המדינה השופט בדימוס מיכה לינדנשטראוס. ח"כ אלדד גם דואג לציבור בוחריו, ונאמן למאבק של המתנחלים ביהודה ושומרון, וגם מי שלא שותף להשקפה שיש להשאיר את ההתנחלויות צריך לכבד אותו על דבקותו ברעיונותיו ותמיכה בציבור בוחריו, בניגוד למשל לאנשי ישראל ביתנו, שלמרות שזכו ב11 מנדטים בבחירות האחרונות לא עשו דבר וחצי דבר למען העולים - אם כבר נכנסו לממשלה, היתה להם האפשרות לדרוש את תיק הקליטה (היו מקרים בעבר ששרים זזו לתפקידים אחרים בעקבות הסכמים קואליציוניים, וכך היה ניתן גם להזיז את שר הקליטה) ולדאוג לציבור הבוחרים שלהם, אבל הם העדיפו להתרחק מהתיק הזה כמו מאש.
בנוסף, ח"כ אלדד הוא אחד מהבודדים שמגיב (ויחסית מהר) למיילים של אזרחים , גם כאלה שלא מסכימים עם דעותיו (כמוני).
שיתפתי את ח"כ אלדד בדאגה שלי לאחוז ההצבעה בבחירות לכנסת, וכי אני חושב להקים אתר בו יוצגו חברי כנסת מסיעות הבית השונות שהצטיינו בעבודתם וחוקקו חוקים לרווחת כולנו. ביקשתי את עזרתו של ח"כ אלדד בהרכבת רשימה של חברי כנסת מצטיינים מכל הסיעות. ח"כ אלדד היה ישר וציין שמות של חברי כנסת לא רק מהימין, אלא גם מהשמאל, ואפילו מהמפלגות הערביות! בנוסף אני זוכר לחיוב כיצד ח"כ אריה אלדד איחל ליריב אופנהיימר, מזכ"ל שלום עכשיו, להבחר לרשימת העבודה לכנסת , ואמר שהוא מעדיף שבצד השני של המפה יהיו אנשים אידאולוגים כמו יריב אופנהיימר, ולא אופורטוניסטים (ובכך רמז לברק , עמי איילון ולאחרים).
ח"כ אלדד מוביל היום את מפלגת התקווה (וכנראה שיוביל את מפלגת האיחוד הלאומי המוקמת מחדש) כאלטרנטיבה חילונית למפלגת הבית היהודי, וכאלטרנטיבה ימנית אמיתית לישראל ביתנו (שלדעתי לא יכולה להתקרא מפלגת ימין לאחר שבמשך מעל שנה תמכה בממשלת אולמרט בתמורה למשרד וירטואלי שפורק רגע אחרי שליברמן עזב את הממשלה). אני קורא טוקבקים של אנשים שמתלבטים אם להצביע לישראל ביתנו או למפלגת התקווה/האיחוד הלאומי בראשות פרופ' אלדד.
אני מקווה שבפוסט הקצר הזה פתרתי לאותם אנשים את ההתלבטות.
אני חולק על ח"כ אלדד במגוון נושאים - ח"כ אלדד , למרות היותו תת אלוף במילואים (פרופ' אלדד היה קצין רפואה ראשי), כן תומך ותמך בסרוב פקודה בנושאים שקשורים לפינוי, ובשורה של צעדים כגון החזרת תעודת זהות של תושבים המועמדים לפינוי, ואלו דברים הפסולים בעיניי - יש להוציא את נושא האזרחות והשרות הצבא מחוץ למחלוקת הפוליטית.
למרות הדברים שכתבתי מקודם, לא ניתן להתכחש לעובדה שח"כ אלדד הוא אחד הפרלמנטרים היותר מוכשרים שיש לנו, אדם שחוקק חוקים שונים לרווחת הציבור, וכיו"ר הועדה למלחמה בשחיתות הוביל מלחמה חשובה בשחיתות הציבורית ביחד עם מבקר המדינה השופט בדימוס מיכה לינדנשטראוס. ח"כ אלדד גם דואג לציבור בוחריו, ונאמן למאבק של המתנחלים ביהודה ושומרון, וגם מי שלא שותף להשקפה שיש להשאיר את ההתנחלויות צריך לכבד אותו על דבקותו ברעיונותיו ותמיכה בציבור בוחריו, בניגוד למשל לאנשי ישראל ביתנו, שלמרות שזכו ב11 מנדטים בבחירות האחרונות לא עשו דבר וחצי דבר למען העולים - אם כבר נכנסו לממשלה, היתה להם האפשרות לדרוש את תיק הקליטה (היו מקרים בעבר ששרים זזו לתפקידים אחרים בעקבות הסכמים קואליציוניים, וכך היה ניתן גם להזיז את שר הקליטה) ולדאוג לציבור הבוחרים שלהם, אבל הם העדיפו להתרחק מהתיק הזה כמו מאש.
בנוסף, ח"כ אלדד הוא אחד מהבודדים שמגיב (ויחסית מהר) למיילים של אזרחים , גם כאלה שלא מסכימים עם דעותיו (כמוני).
שיתפתי את ח"כ אלדד בדאגה שלי לאחוז ההצבעה בבחירות לכנסת, וכי אני חושב להקים אתר בו יוצגו חברי כנסת מסיעות הבית השונות שהצטיינו בעבודתם וחוקקו חוקים לרווחת כולנו. ביקשתי את עזרתו של ח"כ אלדד בהרכבת רשימה של חברי כנסת מצטיינים מכל הסיעות. ח"כ אלדד היה ישר וציין שמות של חברי כנסת לא רק מהימין, אלא גם מהשמאל, ואפילו מהמפלגות הערביות! בנוסף אני זוכר לחיוב כיצד ח"כ אריה אלדד איחל ליריב אופנהיימר, מזכ"ל שלום עכשיו, להבחר לרשימת העבודה לכנסת , ואמר שהוא מעדיף שבצד השני של המפה יהיו אנשים אידאולוגים כמו יריב אופנהיימר, ולא אופורטוניסטים (ובכך רמז לברק , עמי איילון ולאחרים).
ח"כ אלדד מוביל היום את מפלגת התקווה (וכנראה שיוביל את מפלגת האיחוד הלאומי המוקמת מחדש) כאלטרנטיבה חילונית למפלגת הבית היהודי, וכאלטרנטיבה ימנית אמיתית לישראל ביתנו (שלדעתי לא יכולה להתקרא מפלגת ימין לאחר שבמשך מעל שנה תמכה בממשלת אולמרט בתמורה למשרד וירטואלי שפורק רגע אחרי שליברמן עזב את הממשלה). אני קורא טוקבקים של אנשים שמתלבטים אם להצביע לישראל ביתנו או למפלגת התקווה/האיחוד הלאומי בראשות פרופ' אלדד.
אני מקווה שבפוסט הקצר הזה פתרתי לאותם אנשים את ההתלבטות.
יום רביעי, 24 בדצמבר 2008
לא עקבי. מנהיג?
בפוסט הקצר הזה אתייחס להופעתו האומללה של אהוד ברק בסלון של פילוס וחבריו בארץ נהדרת (בתוכנית ששודרה אתמול, יום ג' , בערוץ 2).
מפלגת העבודה מריצה עכשיו קמפיין עם מודעות בסגנון "לא נחמד. מנהיג", "לא טרנדי. מנהיג" כדי להבליט שבעיניה תכונות אלו אינן נדרשות ממנהיג.
הייתי מצפה מברק להפגין עקביות ולעמוד במסרים שהוא מנסה לשדר בקמפיין, להגיד "נכון, אולי יש כמה תכונות אופי שחסרות לי, אבל אני מנהיג" ולא לאמץ תכונות שכנראה באמת לא מצויות אצלו.
בהופעתו אתמול בארץ נהדרת ניסה ברק לשדר משהו סחבקי ועממי לקהל הצופים, אך כשל במשימתו. הוא לא הצליח להשתלב בשיחה העממית, אך השנונה של פילוס וחבריו, וכאשר ניסה ליזום בעצמו משפטים מצחיקים הם לא ממש הצחיקו אלא נשמעו כסוג של אילוץ ונסיון נואש להתאים את עצמו לסיטואציה.
ברק הזכיר לי בסיטואציה המביכה אתמול את הבטחתו כששב לפוליטיקה שהוא השתנה.
הגיע הזמן שהציבור בישראל יבין שהסיכוי שפוליטיקאי ממוצע ישתנה בגיל מבוגר הוא אפסי, וזה בעיקר נובע מהעובדה שפוליטיקאים הם אנשים בעלי אגו מעל הממוצע. אדם בעל אגו מעל הממוצע פחות פתוח באמת לביקורת לשינויים.
מפלגת העבודה מריצה עכשיו קמפיין עם מודעות בסגנון "לא נחמד. מנהיג", "לא טרנדי. מנהיג" כדי להבליט שבעיניה תכונות אלו אינן נדרשות ממנהיג.
הייתי מצפה מברק להפגין עקביות ולעמוד במסרים שהוא מנסה לשדר בקמפיין, להגיד "נכון, אולי יש כמה תכונות אופי שחסרות לי, אבל אני מנהיג" ולא לאמץ תכונות שכנראה באמת לא מצויות אצלו.
בהופעתו אתמול בארץ נהדרת ניסה ברק לשדר משהו סחבקי ועממי לקהל הצופים, אך כשל במשימתו. הוא לא הצליח להשתלב בשיחה העממית, אך השנונה של פילוס וחבריו, וכאשר ניסה ליזום בעצמו משפטים מצחיקים הם לא ממש הצחיקו אלא נשמעו כסוג של אילוץ ונסיון נואש להתאים את עצמו לסיטואציה.
ברק הזכיר לי בסיטואציה המביכה אתמול את הבטחתו כששב לפוליטיקה שהוא השתנה.
הגיע הזמן שהציבור בישראל יבין שהסיכוי שפוליטיקאי ממוצע ישתנה בגיל מבוגר הוא אפסי, וזה בעיקר נובע מהעובדה שפוליטיקאים הם אנשים בעלי אגו מעל הממוצע. אדם בעל אגו מעל הממוצע פחות פתוח באמת לביקורת לשינויים.
יום שלישי, 23 בדצמבר 2008
חץ בלב הירוקים (או אולי ירוקת על החץ?)
היום בבוקר התבשרתי מידידתי הרופאה א' (מעניין, יש לי הרבה חברים שא' זו האות הראשונה של שמם) כי אברהם פורז (ח"כ ושר לשעבר משנת 1988 מטעם שינוי,מרצ, שוב שינוי ולבסוף חץ) שובץ ברשימת הירוקים.
מייד חיפשתי באתרי החדשות על מה מדובר וקראתי כי חץ התאחדה עם הירוקים: הח"כ והשר לשעבר אילן שלגי (היה מספר 7 בשינוי ובעקבות פטירתה של השרה יהודית נאות ז"ל וגירושו של פריצקי מהמפלגה , ורצונו של ויקטור ביירלובסקי להשאר סגן שר, קודם שלגי ונהיה שר איכות הסביבה לפרק זמן מאוד קצר) שובץ למקום השני ברשימה, ופורז שובץ למקום החמישי ברשימה.
לגבי חץ - תהליך יצירתה התחיל בעקבות פרשת פריצקי וההקלטות, בעקבותה גורש פריצקי מכל תפקידיו בשינוי. בסופו של דבר לא הוגש כתב אישום נגד פריצקי, ולשינוי היתה הזכות לגרשו ולהדיחו מתפקידו, אך כנראה שלפיד ופורז ביצעו את ההדחה בצורה נמהרת ובוטה מדי. מאותו רגע פריצקי עשה כל שביכולתו כדי לחבל בשינוי, ובאמצעות מקורביו בשינוי גרם לכך שפורז לא נבחר במקום השני בבחירות הפנימיות במועצת שינוי.
כאן נשאלות כמה שאלות - כיצד איש בידור קקיוני כמו רון לוונטל הצליח לגבור על מחוקק מוערך כמו פורז? האם פורז כל כך גרוע בפוליטיקה פנים מפלגתית?
בנוסף, מדוע לא נערכו פריימריז פתוחים בשינוי? יתכן ובפרמייריז כאלה פורז היה גובר על לוונטל.
וגם לאחר תבוסת לבנטל, מדוע בחר פורז לפלג את המפלגה? הוא באמת חשב שלאור התרוממות קדימה בראשות שרון יהיה סיכוי לאחד משני רסיסי מפלגות לעבור את אחוז החסימה, או שאולי בסתר ליבו החליט לנקוט בשיטת "תמות נפשי עם פלשתים" - אותה שיטה בא בחר שנוא נפשו יוסף פריצקי?
הבחירה האישית של פורז במפלגת הירוקים גם תמוהה בעיניי. פורז תמך ברון חולדאי לראשות עירית תל אביב, וגם היה חבר ברשימתו למועצה. חולדאי מבין כל המועמדים לראשות העיריה היה המועמד הכי פחות ירוק. כתושב רמת אביב לשעבר אני יכול להעיד על כך שבעיריה היו (ועדיין אולי יש) תכנונים להרוס את הפארק הקטן ברחוב בית צורי על מנת לבנות במקומם מגדלים. ומה לגבי המגדלים שמתוכננים לקו החוף? מה לגבי שטחים שהיו יכולים להיות מיועדים לחניונים ציבוריים? חולדאי בהחלט קידם את העיר מבחינה כלכלית ומבחינה כלכלית הוא ופורז רואים דברים עין בעין, ולדעתי זו הסיבה שפורז חבר לחולדאי (אולי גם כי רצה להיות חבר בצד המנצח במרוץ המוניציפלי). מדוע פורז לא חבר לפאר ויסנר , ראש מפלגת הירוקים הארצית באותם בחירות?
תמוהה בעיני גם ההחלטה לשבץ את אילן שלגי לפני פורז. אולי פורז ביצע כמה החלטות פוליטיות שגויות, אבל לא ניתן לקחת ממנו את העובדה שהוא פרלמנטר מצויין, והוביל כמה מאבקים חשובים (כמו למשל נגד חשמל חינם לעובדי חברת החשמל, בעד איחוד רשויות במטרה לחסוך בכספי משלם המסים ועוד). מדוע פורז לא הוצב ראשון מבין אנשי חץ? האם פורז חושב שהוא מספיק חשוב כדי להוסיף לרשימה המאוחדת מספיק מנדטים על מנת שגם הוא יכנס לרשימה?
עד כאן לגבי ה"כלה" בשידוך בין שתי המפלגות, ועכשיו נדבר קצת על ה"חתן" - מפלגת הירוקים בראשות ויסנר.
כתושב תל אביב לשעבר הערכתי את פועלו של ויסנר בעיריה, ותמיד כשחבריי השוו בין הגימלאים לירוקים כהצבעה טרנדית טענתי כי ההבדל בין ויסנר לבין רפי איתן הוא שויסנר וחבריו בעלי נסיון מסויים, גם אם הוא מוניציפלי בלבד כרגע, ויש מספר הצלחות בתחום הסביבתי שרשומות לזכותם.
לצערי בשנה האחרונה ויסנר ביצע כמה משגים, ואני אמנה אותם:
א. באחד מהמקומונים בתל אביב היה תחקיר על ראש אגף הבינוי והיתרי הבניה, שוטה חובל בעיריה. מסתבר שאותו מר חובל חשוד בשחיתות בהיקף שהוא מהחמורים שידעה המערכת המוניציפלית בכל הארץ. רון חולדאי ניסה לסלק אותו מהעיריה, ובתגובה ארגן שוטה חובל שביתה של עובדי העיריה ששיתקה את העיריה ל30 יום. לאחרונה עצרה המשטרה מספר חשודים בפרשת שוטה חובל. כשהסתובבתי ברחובות חולון ראיתי כי שי חובל, בנו של שוטה, צעיר בן 23, עומד בראש רשימת הירוקים למועצת העיר חולון. נכון, אין להאשים בנים במעשי הוריהם (ולכן למשל בפוסט על ליברמן לא כתבתי דבר וחצי דבר על מיכל ליברמן והחברה שהקימה), אך האם פאר ויסנר באמת יכול להביט לנו בעיניים ולהבטיח לנו שהוא עשה בדיקות מקיפות על מר חובל הצעיר ועל מקורות המימון שלו ועל קשריו העסקיים? האם הוא באמת יכול להסתכל לנו בעיניים ולהגיד שאין כאן סכנה של קשרי הון-שלטון, גם אם ברמה המקומית?
ב. הדרך בה ניהל ויסנר את המגעים לאיחוד עם התנועה הירוקה היא די מבישה. האם ויסנר לא למד דבר מלקחי שינוי/חץ? האם הוא באמת מצפה ששני רסיסים של הרעיון הירוק יעברו את אחוז החסימה? (או שאחד מהם יעבור). ומה לגבי הסכסוכים שלו עם ראש רשימת הירוקים בחיפה, שערק עכשיו לתנועה הירוקה, וסכסוכיו עם הדס שכנאי, מזכ"לית הירוקים,מי שלוותה אותו שנים רבות (לאחרונה הדס שכנאי התבטאה שאם המו"מ על האיחוד יכשל, היא תשקול את המשך דרכה במפלגה). מדוע שכנאי, שיש לה קרדיט גדול בהקמת מפלגת הירוקים וניהולה במשך השנים לא שובצה במקום ריאלי ברשימה?
יש מקום לתנועה שתגן על האינטרסים החילוניים, ויש מקום לתנועה שתגן על האינטרסים הסביבתיים. לצערי, התחושה שלי היא שהחיבור בין חץ ושינוי נעשה מהסיבות הלא נכונות ושאופיו הבעייתי של ויסנר יגרום לפילוג הסיעה (אם בכלל יבחרו לכנסת). לדעתי ויסנר גם טעה באיחוד עם חץ, משום שאם מקודם הוא יכול לשדר מסר מעומעם בכל נושא שאינו נושא סביבתי, הרי עכשיו הוא מביע אג'נדה חילונית ברורה, דבר שימנע ממצביעים דתיים/ירוקים (ויש כאלו) להצביע לרשימתו, ובנוסף - פורז יצר אנטגוניזם בצורה בה היה מתבטא לפעמים בכנסת, היתה תחושה לפעמים שהוא מתחרה עם יוסף לפיד ז"ל למי יש לשון יותר חדה וחריפה נגד חרדים. לדעתי ויסנר עלול לגלות שפורז הוא נטל על רשימתו, ופורז עלול לגלות שויסנר והירוקים המסוכסכים פנימית אינם הפלטפורמה אותה חיפש כדי לחזור לכנסת.
אסכם את הבלוג בכך שאני מאוד מקווה שאני טועה ברשמיי, אבל כמו שאומרים - ימים יגידו
מייד חיפשתי באתרי החדשות על מה מדובר וקראתי כי חץ התאחדה עם הירוקים: הח"כ והשר לשעבר אילן שלגי (היה מספר 7 בשינוי ובעקבות פטירתה של השרה יהודית נאות ז"ל וגירושו של פריצקי מהמפלגה , ורצונו של ויקטור ביירלובסקי להשאר סגן שר, קודם שלגי ונהיה שר איכות הסביבה לפרק זמן מאוד קצר) שובץ למקום השני ברשימה, ופורז שובץ למקום החמישי ברשימה.
לגבי חץ - תהליך יצירתה התחיל בעקבות פרשת פריצקי וההקלטות, בעקבותה גורש פריצקי מכל תפקידיו בשינוי. בסופו של דבר לא הוגש כתב אישום נגד פריצקי, ולשינוי היתה הזכות לגרשו ולהדיחו מתפקידו, אך כנראה שלפיד ופורז ביצעו את ההדחה בצורה נמהרת ובוטה מדי. מאותו רגע פריצקי עשה כל שביכולתו כדי לחבל בשינוי, ובאמצעות מקורביו בשינוי גרם לכך שפורז לא נבחר במקום השני בבחירות הפנימיות במועצת שינוי.
כאן נשאלות כמה שאלות - כיצד איש בידור קקיוני כמו רון לוונטל הצליח לגבור על מחוקק מוערך כמו פורז? האם פורז כל כך גרוע בפוליטיקה פנים מפלגתית?
בנוסף, מדוע לא נערכו פריימריז פתוחים בשינוי? יתכן ובפרמייריז כאלה פורז היה גובר על לוונטל.
וגם לאחר תבוסת לבנטל, מדוע בחר פורז לפלג את המפלגה? הוא באמת חשב שלאור התרוממות קדימה בראשות שרון יהיה סיכוי לאחד משני רסיסי מפלגות לעבור את אחוז החסימה, או שאולי בסתר ליבו החליט לנקוט בשיטת "תמות נפשי עם פלשתים" - אותה שיטה בא בחר שנוא נפשו יוסף פריצקי?
הבחירה האישית של פורז במפלגת הירוקים גם תמוהה בעיניי. פורז תמך ברון חולדאי לראשות עירית תל אביב, וגם היה חבר ברשימתו למועצה. חולדאי מבין כל המועמדים לראשות העיריה היה המועמד הכי פחות ירוק. כתושב רמת אביב לשעבר אני יכול להעיד על כך שבעיריה היו (ועדיין אולי יש) תכנונים להרוס את הפארק הקטן ברחוב בית צורי על מנת לבנות במקומם מגדלים. ומה לגבי המגדלים שמתוכננים לקו החוף? מה לגבי שטחים שהיו יכולים להיות מיועדים לחניונים ציבוריים? חולדאי בהחלט קידם את העיר מבחינה כלכלית ומבחינה כלכלית הוא ופורז רואים דברים עין בעין, ולדעתי זו הסיבה שפורז חבר לחולדאי (אולי גם כי רצה להיות חבר בצד המנצח במרוץ המוניציפלי). מדוע פורז לא חבר לפאר ויסנר , ראש מפלגת הירוקים הארצית באותם בחירות?
תמוהה בעיני גם ההחלטה לשבץ את אילן שלגי לפני פורז. אולי פורז ביצע כמה החלטות פוליטיות שגויות, אבל לא ניתן לקחת ממנו את העובדה שהוא פרלמנטר מצויין, והוביל כמה מאבקים חשובים (כמו למשל נגד חשמל חינם לעובדי חברת החשמל, בעד איחוד רשויות במטרה לחסוך בכספי משלם המסים ועוד). מדוע פורז לא הוצב ראשון מבין אנשי חץ? האם פורז חושב שהוא מספיק חשוב כדי להוסיף לרשימה המאוחדת מספיק מנדטים על מנת שגם הוא יכנס לרשימה?
עד כאן לגבי ה"כלה" בשידוך בין שתי המפלגות, ועכשיו נדבר קצת על ה"חתן" - מפלגת הירוקים בראשות ויסנר.
כתושב תל אביב לשעבר הערכתי את פועלו של ויסנר בעיריה, ותמיד כשחבריי השוו בין הגימלאים לירוקים כהצבעה טרנדית טענתי כי ההבדל בין ויסנר לבין רפי איתן הוא שויסנר וחבריו בעלי נסיון מסויים, גם אם הוא מוניציפלי בלבד כרגע, ויש מספר הצלחות בתחום הסביבתי שרשומות לזכותם.
לצערי בשנה האחרונה ויסנר ביצע כמה משגים, ואני אמנה אותם:
א. באחד מהמקומונים בתל אביב היה תחקיר על ראש אגף הבינוי והיתרי הבניה, שוטה חובל בעיריה. מסתבר שאותו מר חובל חשוד בשחיתות בהיקף שהוא מהחמורים שידעה המערכת המוניציפלית בכל הארץ. רון חולדאי ניסה לסלק אותו מהעיריה, ובתגובה ארגן שוטה חובל שביתה של עובדי העיריה ששיתקה את העיריה ל30 יום. לאחרונה עצרה המשטרה מספר חשודים בפרשת שוטה חובל. כשהסתובבתי ברחובות חולון ראיתי כי שי חובל, בנו של שוטה, צעיר בן 23, עומד בראש רשימת הירוקים למועצת העיר חולון. נכון, אין להאשים בנים במעשי הוריהם (ולכן למשל בפוסט על ליברמן לא כתבתי דבר וחצי דבר על מיכל ליברמן והחברה שהקימה), אך האם פאר ויסנר באמת יכול להביט לנו בעיניים ולהבטיח לנו שהוא עשה בדיקות מקיפות על מר חובל הצעיר ועל מקורות המימון שלו ועל קשריו העסקיים? האם הוא באמת יכול להסתכל לנו בעיניים ולהגיד שאין כאן סכנה של קשרי הון-שלטון, גם אם ברמה המקומית?
ב. הדרך בה ניהל ויסנר את המגעים לאיחוד עם התנועה הירוקה היא די מבישה. האם ויסנר לא למד דבר מלקחי שינוי/חץ? האם הוא באמת מצפה ששני רסיסים של הרעיון הירוק יעברו את אחוז החסימה? (או שאחד מהם יעבור). ומה לגבי הסכסוכים שלו עם ראש רשימת הירוקים בחיפה, שערק עכשיו לתנועה הירוקה, וסכסוכיו עם הדס שכנאי, מזכ"לית הירוקים,מי שלוותה אותו שנים רבות (לאחרונה הדס שכנאי התבטאה שאם המו"מ על האיחוד יכשל, היא תשקול את המשך דרכה במפלגה). מדוע שכנאי, שיש לה קרדיט גדול בהקמת מפלגת הירוקים וניהולה במשך השנים לא שובצה במקום ריאלי ברשימה?
יש מקום לתנועה שתגן על האינטרסים החילוניים, ויש מקום לתנועה שתגן על האינטרסים הסביבתיים. לצערי, התחושה שלי היא שהחיבור בין חץ ושינוי נעשה מהסיבות הלא נכונות ושאופיו הבעייתי של ויסנר יגרום לפילוג הסיעה (אם בכלל יבחרו לכנסת). לדעתי ויסנר גם טעה באיחוד עם חץ, משום שאם מקודם הוא יכול לשדר מסר מעומעם בכל נושא שאינו נושא סביבתי, הרי עכשיו הוא מביע אג'נדה חילונית ברורה, דבר שימנע ממצביעים דתיים/ירוקים (ויש כאלו) להצביע לרשימתו, ובנוסף - פורז יצר אנטגוניזם בצורה בה היה מתבטא לפעמים בכנסת, היתה תחושה לפעמים שהוא מתחרה עם יוסף לפיד ז"ל למי יש לשון יותר חדה וחריפה נגד חרדים. לדעתי ויסנר עלול לגלות שפורז הוא נטל על רשימתו, ופורז עלול לגלות שויסנר והירוקים המסוכסכים פנימית אינם הפלטפורמה אותה חיפש כדי לחזור לכנסת.
אסכם את הבלוג בכך שאני מאוד מקווה שאני טועה ברשמיי, אבל כמו שאומרים - ימים יגידו
יום שני, 22 בדצמבר 2008
ניצן הורביץ - גם ירוק וגם אדום?
הפעם פוסט קצר בעקבות טוקבק שראיתי באחד האתרים ששיבח את הצבתו של העיתונאי ניצן הורביץ במקום השלישי ברשימה המאוחדת של מרצ ו"התנועה החדשה".
אותו טוקבק שיבח את ניצן הורביץ וכינה אותו "גם ירוק וגם אדום" - גם תומך באיכות הסביבה וגם פעיל חברתי.
אני זוכר את הסדרה של ניצן הורביץ בערוץ 10 על עולם המחר, ואת הפרק על סין, בה ניצן הורביץ ממש שיבח את הישגי הסינים.
האם ניצן הורביץ שכח שההישגים האלו נוצרו בעקבות הפרה המונית של זכויות אדם? טרנספר שקט של עשרות מליונים מבתיהם, שכר רעב, "סדנאות זיעה" ואף כיבוש מדכא של עם אחר (או רק ה"כיבוש" של ישראל על הפלשתינים מעניין אותו?) הייתי מצפה באותו פרק לתאור קצת יותר לקוני מצד מישהו שמתיימר להיות כל כך חברתי (ולא התייחסתי בכלל לבעיות הסביבתיות הקשות שנוצרו בסין בעקבות המהפכה ההיפר-תעשתייתית שהיא עוברת ולאג'נדה הירוקה שניצן הורביץ מנסה להציג).
לניצן הורביץ יש תכונות רבות טובות, הוא אדם חריף ורהוט, ואני בטוח שיוכל לתרום רבות במערכת הפוליטית.
חבל שהוא בוחר להתהדר בנוצות לא לו, כשיש לו דברים אחרים טובים להדגיש.
אותו טוקבק שיבח את ניצן הורביץ וכינה אותו "גם ירוק וגם אדום" - גם תומך באיכות הסביבה וגם פעיל חברתי.
אני זוכר את הסדרה של ניצן הורביץ בערוץ 10 על עולם המחר, ואת הפרק על סין, בה ניצן הורביץ ממש שיבח את הישגי הסינים.
האם ניצן הורביץ שכח שההישגים האלו נוצרו בעקבות הפרה המונית של זכויות אדם? טרנספר שקט של עשרות מליונים מבתיהם, שכר רעב, "סדנאות זיעה" ואף כיבוש מדכא של עם אחר (או רק ה"כיבוש" של ישראל על הפלשתינים מעניין אותו?) הייתי מצפה באותו פרק לתאור קצת יותר לקוני מצד מישהו שמתיימר להיות כל כך חברתי (ולא התייחסתי בכלל לבעיות הסביבתיות הקשות שנוצרו בסין בעקבות המהפכה ההיפר-תעשתייתית שהיא עוברת ולאג'נדה הירוקה שניצן הורביץ מנסה להציג).
לניצן הורביץ יש תכונות רבות טובות, הוא אדם חריף ורהוט, ואני בטוח שיוכל לתרום רבות במערכת הפוליטית.
חבל שהוא בוחר להתהדר בנוצות לא לו, כשיש לו דברים אחרים טובים להדגיש.
הירשם ל-
רשומות (Atom)