יום שבת, 27 בדצמבר 2008

כמה מלים על הפעולה בעזה וההסברה בעולם - חלק ב

בפוסט הקודם קשרתי בין הפעולה בעזה, לבין כשלים בהסברה הישראלית לגבי הסכסוך הישראלי-פלשתיני.
בחרתי באותו פוסט לחדד את הנקודה הזו, שכן ככל שמבצע "עופרת יצוקה" יתקדם ויחלוף זמן, כך יגבר הלחץ של העולם על ישראל, ולכן יש צורך במכונת הסברה משומנת היטב. הפסקת המבצע לפני הזמן עלולה להוביל אותנו למצב גרוע יותר מאשר לפני תחילת המבצע. הבטחתי שאשתף במספר רעיונות שחלפו במוחי ולכן אכתוב אותם כאן:
א. מספיק כבר לשלוח מינויים פוליטיים ומקורבים המתיימרים להיות דיפלומטיים איכותיים לפאנלים של תוכניות טלויזיה ורדיו מול העולם, אם אותם אנשים אינם יכולים לדבר אנגלית רהוטה, או לדבר בצורה רהוטה בשפת המקום. בישראל יש מהגרים ממרבית מדינות העולם, ויש להכשיר קבוצת דוברים רהוטים במשרד החוץ, שיוכלו בהתראה קצרה לצאת לשליחויות הסברה בעולם (או לפחות להגיב בצורה טלפונית על האירועים). אש"ף תמיד השכיל לשלוח נציגים שמדברים אנגלית רהוטה (לפחות ברמה של האנגלית של ביבי).
ב. כאשר נציגים של ישראל מציגים בעולם את הצד שלנו לגבי הסכסוך, יש לבוא עם קצת ידע בהסטוריה המקומית של כל מקום ומקום. אני בטוח שנוכל לרתום את ההסטוריה המקומית של כל מקום לטובתנו - ברצוני לתת דוגמא תוך שימוש באחת המדינות החשובות ביותר באיחוד האירופאי - גרמניה.

למי ששכח, הגרמנים העלו לשלטון את המפלגה הנאצית בבחירות דמוקרטיות לחלוטין שנערכו ב1933. למעשה, המפלגה הנאצית היתה המפלגה הגדולה ביותר, ואמנם לא קיבלה את רוב המושבים ברייכסטאג, אבל הצליחה להקים קואליציה ברשות היטלר, ותוך סידרה של תמרונים דרך הצעות חוק הצליחה להקים דיקטטורה בגרמניה. הציבור בגרמניה הצביע בהמוניו למפלגה זו לא בהכרח בגלל רגשות אנטישמיים , אלא בגלל יאוש מהפוליטיקה הקיימת. בעת הסברה בגרמניה יש לחשוף (תוך חשיפת עובדות מוצקות שיש לממשלת ישראל מידע עליהן) את הפרטים הבאים:
שלטון הפתח היה למעשה אחד המשטרים הערביים המושחתים ביותר שקמו מאז ומעולם. מרבית הסיוע העולמי לרשות (אין עוד הרבה איזורים בעולם שקיבלו סיוע כספי כל כך גדול. לשם השוואה - אזורי קרבות באפריקה כגון קונגו ודרפור קיבלו סכומים הקטנים בעשרות מונים) עברו לכיסי אנשי הפתח.
כתוצאה משחיתות זו, ומהעובדה שמצבו הכלכלי של הפלשתיני הממוצע רק הורע , ולא בגלל מחסומים של ישראל, אלא כי ממשלת פתח לא טרחה להקים איזורי תעשיה, לא דאגה ליעל את הבירוקרטיה, ולא השקיעה כסף בחינוך ובריאות, הצביע העם בהמוניו לאופוזיציה העיקרית לשלטון- חמאס. היום כל גרמני ממוצע מצטער על כך שאבותיו או אבות אבותיו הצביעו לנאצים , ואנחנו בטוחים שהיום הפלשתינים מצטערים על כך שהם בחרו חמאס. אך כמו שמבחינה הסטורית , בשל מעשי המשטר הנאצי מחוץ לגרמניה , נכפתה מלחמה על בעלות הברית , כך היום, בשל ירי בלתי פוסק מרצועת עזה , גם אחרי יציאת כוחות צה"ל מעזה ופינוי כל המתנחלים משם , נכפתה עלינו מלחמה. כשם שלאחר המלחמה בעלות הברית בראשות ארה"ב הגו את תוכנית מארשל לשיקום גרמניה, כך ישראל תסייע ככל הניתן בתוכנית שיקום לפלשתינים לאחר שתושג הכרעה במאבק בינינו לבין הפלשתינים.

ג. הפלשתינאים והעולם הערבי מדברים בשני קולות - מצד אחד, פניהם לשלום, ומצד שני הם מתארים את ישראל כלא פחות מבנו של השטן, ובכל הזדמנות הם מנסים ליצור דה לגיטימציה לקיומה של ישראל, וללגיטימיות התנועה הציונית, וגם מנסים לייצר דה לגיטימציה לאותם מנהיגים ישראלים מולם אחרי זה הם צריכים לשבת בשיחות מו"מ. אל לנו לחסוך את שבטנו ממנהיגי הפלשתינים. יש לצאת במסע הסברה נבחר לדה לגיטימציה של הפלשתינים ומנהיגיהם לאורך השנים: להזכיר כיצד סרבו לתוכנית החלוקה, כיצד חתן פרס הנובל לשלום יאסר ערפאת יזם מלחמה חדשה בשנת 2001, לחשוף שקרים של מנהיגי הפלשתינים , גם בשידור חי, וכך לקעקע את אמינותם: זכור לי כיצד "שגריר אשף באו"ם" אל קדווה (אחיינו של ערפאת) טען באחד מערבי חג המולד שישראל פוגעת בחגיגות בבית לחם והפסיקה את החשמל לעיר. לאותו שידור הצליח לעלות אחד מדוברי הממשלה , והציג תמונות חיות מבית לחם שמראות כיצד יש חשמל בעיר, ואין נוכחות צבאית מאסיבית, בניגוד לטענות הנציג הפלשתיני. כמו כן, זכור לי סרטון של הלוויה פלשתינית שצולם על ידי מזל"ט ישראלי. מעניין שברגע שהתקרב לאיזור מסוק קרב, ה"גופה" קמה מהאלונקה שנשאו אותה עליה והתחילה לברוח מאימת המסק"ר.

ד. יש להדגיש שאם גבולות הגזרה של "מלחמת החופש הפלשתינית" הם יהודה ושומרון - כל פעולה פלשתינית מצד עזה החופשית, שננקטה לאחר ההנתקות, היא פעולה בלתי לגיטימית, ויש להחשיבה כפעולת טרור לכל דבר, ולא כ"פעולה של צד הנלחם במלחמת חופש". כמו כן, ירי על אזרחים מחוץ לגבולות הגזרה של "מלחמת החופש הפלשתינית" הוא צעד טרור. יש להזכיר כיצד מחתרות ישראל (למעט אולי מקרה או שניים, כמו רצח ברנדוט) לא ביצעו פעולות מחוץ לגבולות הגזרה של ארץ ישראל.

ה. יש להזכיר כל פעם את השימוש הזוועתי של הפלשתינים בילדים במלחמה - הן כמגן אנושי, והן החינוך מגיל אפס להיות שאהיד. בזמן מבצע חומת מגן נתפסו תמונות של ילדים לובשים חגורות נפץ, או חגורות ועליהן רימונים או דינמיטים. יש לחשוף תמונות אלו בעולם לפחות באותה כמות בה נחשפה תמונתו השקרית של הילד מוחמד דורא שנטען כי נורה על ידי חיילי צה"ל במזיד. לגבי טענת הפלשתינים כי כל הפלשתינים מחוייבים למאבק הלאומי שלהם וגם הילדים רוצים לתרום, יש להזכיר כיצד היתה הוראה חד משמעית בהגנה ובפלמח לא לגייס ילדים מתחת לגיל 15, 16 - נכון, היו ילדים שזייפו את גילם האמיתי כדי להתגייס, אבל ככלל, הוראה זו נאכפה בקפדנות.

לדעתי חמשת הנקודות שציינתי מוסכמות על כל המפלגות הציוניות - ממר"צ משמאל ועד האיחוד הלאומי והבית היהודי מימין, ולכן מדיניות הסברה שמושתתת על הנקודות הנ"ל יכולה להיות חסינה בפני מהפכים בשלטון הישראלי.
הגיע הזמן לגמגם פחות ולדבר בצורה נחושה ורהוטה. הגיע הזמן למקצועיות ולא לחובבנות שנובעת מקשרים פוליטיים סבוכים. הגיע הזמן לעצור את הכשל שנמשך במשרד החוץ כבר עשרות שנים ותחת ההובלה של שרי חוץ מכל מפלגות השלטון.

כמה מלים על הפעולה בעזה וההסברה בעולם - חלק א

הפעם אכתוב כמה מלים על הפעולה בעזה, על ירי הקסאמים בשדרות ועל ההסברה הישראלית הבינ"ל.
לגבי הפעולה בעזה - בשעה זו , כמו רוב אזרחי ישראל , אני מחזק את ידי הצבא ומקבלי ההחלטות. זה לא הזמן למחלוקות פוליטיות. בניגוד אולי ליציאה הנמהרת משהו לפעולה בלבנון שהתגלגלה למלחמת לבנון השניה, כאן ישראל עצרה וחיכתה במשך מספר ימים לאחר סיום הרגיעה, מספר ימים בהם ישובי עוטף עזה חטפו ירי קסאמים מוגבר.
הייתי רוצה להתייחס לגבי ההסברה הישראלית בחו"ל וסיקור התקשורת העולמית של ירי הקסאמים על ידי אזכור של חוויה שעברתי בזמן טיול עם בת זוגתי בהולנד ובלגיה בשנת 2006:
באחד המלים עברנו בלובי במלון בהאג וראינו שידור של רשת החדשות Sky News הבריטית. הדיווח היה על כך (ואני מתרגם מאנגלית) ש"בוצע ירי רקטות על ידי תנועת ההתנגדות חמאס על ההתנחלות שדרות". כן כן, תרגמתי במדוייק ואני לא מתבלבל - שדרות לא כונתה עיר, שדרות לא כונתה עיירה, שדרות כונתה "התנחלות". מדוע לא עלה נציג ישראלי לשידור ותיקן את רשת Sky? מדוע ממשלת ישראל לא נקטה תגובה חריפה נגד רשת Sky, כפי שנקטה נגד CNN בזמנו - דבר שאילץ את CNN להציג תמונה יותר מאוזנת על הסכסוך בינינו לפלשתינים ואף להפיק סדרה תעודית על הטרור האיסאלמי המכה בנו?
אפשר להתווכח כמה שנרצה לגבי הסטטוס החוקי של ההתנחלויות ביו"ש (ובאותם ימים גם ברצועת עזה) , המציאות כיום היא שבעיני העולם הרחב ההתנחלויות ביו"ש אינן לגיטימיות והן מוקמות על שטח כבוש (וכן, יש את הטיעון הישראלי שאף פעם לא היתה מדינה פלשתינית, שהשטחים נלקחו מירדן וממצרים במלחמת ששת הימים וחוץ מירדן ואולי עוד מדינה או שתיים אף מדינה בעולם לא הכירה בסיפוח יו"ש על ידי הממלכה ההאשמית, ועוד טענות אחרות) וזכותו של עם "כבוש" לנהל מלחמת חופש. יש לא מעט "מלחמות חופש" או "מלחמות עם חלש נגד עם חזק" אחרות בעולם שרבים מאזרחי ישראל בוודאי תמכו בהן, ולכן אל לנו להאשים את אזרחי העולם בדרך בה הם מסתכלים על המלחמה בתוך השטחים:
א. המלחמה של הקוסוברים בסרבים - אין ספק שרוב העולם נוקט היום בגישה פרו קוסוברית (מעל 85 מדינות הכירו בעצמאות קוסובו). האם מישהו בכלל זוכר שהמלחמה התחילה בהתקפות טרור של ארגונים מוסלמים (הקוסוברים הם מוסלמים) על ישובים סרביים נוצריים בשטח קוסובו שהיו קיימים בשטחה במשך מאות שנים? (מזכיר לכם אולי התקפות של ארגוני מחבלים על ההתנחלויות ביו"ש?)
ב. מלחמת העצמאות של קרואטיה נגד סרביה - מישהו היום זוכר את מעשי הזוועה והטיהורים האתניים שהקרואטים ביצעו נגד הסרבים ? (ולא , לא רק במלחמת העולם השניה תחת המשטר הפשיסטי של האושטסה, אלא גם במלחמת העצמאות בשנות ה90) - למזלו של נשיא קרואטיה הראשון, טוג'מן, הוא נפטר לפני שבית הדין הבינ"ל בהאג שם את ידיו עליו.
ג. נשיא גיאורגיה, הידידה הגדולה של ארה"ב בקווקז הציג את מלחמת רוסיה-גיאורגיה שנערכה בקיץ האחרון כמלחמת כיבוש של רוסיה נגד גיאורגיה. ומה לגבי העובדה שהמלחמה התחילה לאחר שכוחות גיאורגיים פלשו לשטח של הבדלנים הפרו רוסיים מדרום אוסטיה?
בכל המקרים שמניתי, בנוסף לנצחונות (או אולי כשלונות , כמו במקרה של גיאורגיה) היו גם נצחונות הסברתיים מהדהדים:
הרבה יותר קל להזדהות עם אנדרדוג (כפי שהיה קל למדינות העולם להזדהות עם ישראל עד 1967) מאשר עם הצד החזק.
מלחמת חופש נתפסת כמלחמה לגיטימית, וכך גם פגיעה בחיילים ומתנחלים של הצד הכובש בשטחים הכבושים.
בגלל מינויים פוליטים , העדפות מקורבים , וסכסוכים על סמכויות עם משרד ראש הממשלה לאורך השנים משרד החוץ כבר מעוקר ומיובש במשך עשרות שנים, וכך נראית גם ההסברה שלנו לגבי הסכסוך הישראלי-פלשתיני, במיוחד לאחר שהחלה "ההתקוממות העממית הפלשתינית" בשנת 1987.
במקרה הטוב זוהי רשלנות, ובמקרה הרע זהו פשע של ממשלת ישראל נגד אזרחיה שהזירה הבינ"ל הופקרה באופן כמעט בלעדי (למעט מקרים של צדיקים פה ושם) לצד הפלשתיני. יש להחליף צד בתקליט (או אולי לשנות דיסקט כמו שאומרים בשנות ה2000) לגבי מדינות ההסברה של ישראל, ואני אתייחס למה שאני חושב שיש לבצע בצד בפוסט הבא שלי.

יום חמישי, 25 בדצמבר 2008

כמה מילים טובות על אריה אלדד

קראתי לפני מספר דקות ידיעה באחד מאתרי החדשות כי ח"כ אורי אריאל (חבר הכנסת השני של תקומה באיחוד הלאומי, ועד היום המקום השלישי ברשימת הבית היהודי לכנסת) פורש מהבית היהודי וחובר לח"כ אריה אלדד.
אני חולק על ח"כ אלדד במגוון נושאים - ח"כ אלדד , למרות היותו תת אלוף במילואים (פרופ' אלדד היה קצין רפואה ראשי), כן תומך ותמך בסרוב פקודה בנושאים שקשורים לפינוי, ובשורה של צעדים כגון החזרת תעודת זהות של תושבים המועמדים לפינוי, ואלו דברים הפסולים בעיניי - יש להוציא את נושא האזרחות והשרות הצבא מחוץ למחלוקת הפוליטית.
למרות הדברים שכתבתי מקודם, לא ניתן להתכחש לעובדה שח"כ אלדד הוא אחד הפרלמנטרים היותר מוכשרים שיש לנו, אדם שחוקק חוקים שונים לרווחת הציבור, וכיו"ר הועדה למלחמה בשחיתות הוביל מלחמה חשובה בשחיתות הציבורית ביחד עם מבקר המדינה השופט בדימוס מיכה לינדנשטראוס. ח"כ אלדד גם דואג לציבור בוחריו, ונאמן למאבק של המתנחלים ביהודה ושומרון, וגם מי שלא שותף להשקפה שיש להשאיר את ההתנחלויות צריך לכבד אותו על דבקותו ברעיונותיו ותמיכה בציבור בוחריו, בניגוד למשל לאנשי ישראל ביתנו, שלמרות שזכו ב11 מנדטים בבחירות האחרונות לא עשו דבר וחצי דבר למען העולים - אם כבר נכנסו לממשלה, היתה להם האפשרות לדרוש את תיק הקליטה (היו מקרים בעבר ששרים זזו לתפקידים אחרים בעקבות הסכמים קואליציוניים, וכך היה ניתן גם להזיז את שר הקליטה) ולדאוג לציבור הבוחרים שלהם, אבל הם העדיפו להתרחק מהתיק הזה כמו מאש.
בנוסף, ח"כ אלדד הוא אחד מהבודדים שמגיב (ויחסית מהר) למיילים של אזרחים , גם כאלה שלא מסכימים עם דעותיו (כמוני).
שיתפתי את ח"כ אלדד בדאגה שלי לאחוז ההצבעה בבחירות לכנסת, וכי אני חושב להקים אתר בו יוצגו חברי כנסת מסיעות הבית השונות שהצטיינו בעבודתם וחוקקו חוקים לרווחת כולנו. ביקשתי את עזרתו של ח"כ אלדד בהרכבת רשימה של חברי כנסת מצטיינים מכל הסיעות. ח"כ אלדד היה ישר וציין שמות של חברי כנסת לא רק מהימין, אלא גם מהשמאל, ואפילו מהמפלגות הערביות! בנוסף אני זוכר לחיוב כיצד ח"כ אריה אלדד איחל ליריב אופנהיימר, מזכ"ל שלום עכשיו, להבחר לרשימת העבודה לכנסת , ואמר שהוא מעדיף שבצד השני של המפה יהיו אנשים אידאולוגים כמו יריב אופנהיימר, ולא אופורטוניסטים (ובכך רמז לברק , עמי איילון ולאחרים).
ח"כ אלדד מוביל היום את מפלגת התקווה (וכנראה שיוביל את מפלגת האיחוד הלאומי המוקמת מחדש) כאלטרנטיבה חילונית למפלגת הבית היהודי, וכאלטרנטיבה ימנית אמיתית לישראל ביתנו (שלדעתי לא יכולה להתקרא מפלגת ימין לאחר שבמשך מעל שנה תמכה בממשלת אולמרט בתמורה למשרד וירטואלי שפורק רגע אחרי שליברמן עזב את הממשלה). אני קורא טוקבקים של אנשים שמתלבטים אם להצביע לישראל ביתנו או למפלגת התקווה/האיחוד הלאומי בראשות פרופ' אלדד.
אני מקווה שבפוסט הקצר הזה פתרתי לאותם אנשים את ההתלבטות.

יום רביעי, 24 בדצמבר 2008

לא עקבי. מנהיג?


בפוסט הקצר הזה אתייחס להופעתו האומללה של אהוד ברק בסלון של פילוס וחבריו בארץ נהדרת (בתוכנית ששודרה אתמול, יום ג' , בערוץ 2).
מפלגת העבודה מריצה עכשיו קמפיין עם מודעות בסגנון "לא נחמד. מנהיג", "לא טרנדי. מנהיג" כדי להבליט שבעיניה תכונות אלו אינן נדרשות ממנהיג.
הייתי מצפה מברק להפגין עקביות ולעמוד במסרים שהוא מנסה לשדר בקמפיין, להגיד "נכון, אולי יש כמה תכונות אופי שחסרות לי, אבל אני מנהיג" ולא לאמץ תכונות שכנראה באמת לא מצויות אצלו.
בהופעתו אתמול בארץ נהדרת ניסה ברק לשדר משהו סחבקי ועממי לקהל הצופים, אך כשל במשימתו. הוא לא הצליח להשתלב בשיחה העממית, אך השנונה של פילוס וחבריו, וכאשר ניסה ליזום בעצמו משפטים מצחיקים הם לא ממש הצחיקו אלא נשמעו כסוג של אילוץ ונסיון נואש להתאים את עצמו לסיטואציה.
ברק הזכיר לי בסיטואציה המביכה אתמול את הבטחתו כששב לפוליטיקה שהוא השתנה.
הגיע הזמן שהציבור בישראל יבין שהסיכוי שפוליטיקאי ממוצע ישתנה בגיל מבוגר הוא אפסי, וזה בעיקר נובע מהעובדה שפוליטיקאים הם אנשים בעלי אגו מעל הממוצע. אדם בעל אגו מעל הממוצע פחות פתוח באמת לביקורת לשינויים.

יום שלישי, 23 בדצמבר 2008

חץ בלב הירוקים (או אולי ירוקת על החץ?)

היום בבוקר התבשרתי מידידתי הרופאה א' (מעניין, יש לי הרבה חברים שא' זו האות הראשונה של שמם) כי אברהם פורז (ח"כ ושר לשעבר משנת 1988 מטעם שינוי,מרצ, שוב שינוי ולבסוף חץ) שובץ ברשימת הירוקים.
מייד חיפשתי באתרי החדשות על מה מדובר וקראתי כי חץ התאחדה עם הירוקים: הח"כ והשר לשעבר אילן שלגי (היה מספר 7 בשינוי ובעקבות פטירתה של השרה יהודית נאות ז"ל וגירושו של פריצקי מהמפלגה , ורצונו של ויקטור ביירלובסקי להשאר סגן שר, קודם שלגי ונהיה שר איכות הסביבה לפרק זמן מאוד קצר) שובץ למקום השני ברשימה, ופורז שובץ למקום החמישי ברשימה.
לגבי חץ - תהליך יצירתה התחיל בעקבות פרשת פריצקי וההקלטות, בעקבותה גורש פריצקי מכל תפקידיו בשינוי. בסופו של דבר לא הוגש כתב אישום נגד פריצקי, ולשינוי היתה הזכות לגרשו ולהדיחו מתפקידו, אך כנראה שלפיד ופורז ביצעו את ההדחה בצורה נמהרת ובוטה מדי. מאותו רגע פריצקי עשה כל שביכולתו כדי לחבל בשינוי, ובאמצעות מקורביו בשינוי גרם לכך שפורז לא נבחר במקום השני בבחירות הפנימיות במועצת שינוי.
כאן נשאלות כמה שאלות - כיצד איש בידור קקיוני כמו רון לוונטל הצליח לגבור על מחוקק מוערך כמו פורז? האם פורז כל כך גרוע בפוליטיקה פנים מפלגתית?
בנוסף, מדוע לא נערכו פריימריז פתוחים בשינוי? יתכן ובפרמייריז כאלה פורז היה גובר על לוונטל.
וגם לאחר תבוסת לבנטל, מדוע בחר פורז לפלג את המפלגה? הוא באמת חשב שלאור התרוממות קדימה בראשות שרון יהיה סיכוי לאחד משני רסיסי מפלגות לעבור את אחוז החסימה, או שאולי בסתר ליבו החליט לנקוט בשיטת "תמות נפשי עם פלשתים" - אותה שיטה בא בחר שנוא נפשו יוסף פריצקי?
הבחירה האישית של פורז במפלגת הירוקים גם תמוהה בעיניי. פורז תמך ברון חולדאי לראשות עירית תל אביב, וגם היה חבר ברשימתו למועצה. חולדאי מבין כל המועמדים לראשות העיריה היה המועמד הכי פחות ירוק. כתושב רמת אביב לשעבר אני יכול להעיד על כך שבעיריה היו (ועדיין אולי יש) תכנונים להרוס את הפארק הקטן ברחוב בית צורי על מנת לבנות במקומם מגדלים. ומה לגבי המגדלים שמתוכננים לקו החוף? מה לגבי שטחים שהיו יכולים להיות מיועדים לחניונים ציבוריים? חולדאי בהחלט קידם את העיר מבחינה כלכלית ומבחינה כלכלית הוא ופורז רואים דברים עין בעין, ולדעתי זו הסיבה שפורז חבר לחולדאי (אולי גם כי רצה להיות חבר בצד המנצח במרוץ המוניציפלי). מדוע פורז לא חבר לפאר ויסנר , ראש מפלגת הירוקים הארצית באותם בחירות?
תמוהה בעיני גם ההחלטה לשבץ את אילן שלגי לפני פורז. אולי פורז ביצע כמה החלטות פוליטיות שגויות, אבל לא ניתן לקחת ממנו את העובדה שהוא פרלמנטר מצויין, והוביל כמה מאבקים חשובים (כמו למשל נגד חשמל חינם לעובדי חברת החשמל, בעד איחוד רשויות במטרה לחסוך בכספי משלם המסים ועוד). מדוע פורז לא הוצב ראשון מבין אנשי חץ? האם פורז חושב שהוא מספיק חשוב כדי להוסיף לרשימה המאוחדת מספיק מנדטים על מנת שגם הוא יכנס לרשימה?

עד כאן לגבי ה"כלה" בשידוך בין שתי המפלגות, ועכשיו נדבר קצת על ה"חתן" - מפלגת הירוקים בראשות ויסנר.
כתושב תל אביב לשעבר הערכתי את פועלו של ויסנר בעיריה, ותמיד כשחבריי השוו בין הגימלאים לירוקים כהצבעה טרנדית טענתי כי ההבדל בין ויסנר לבין רפי איתן הוא שויסנר וחבריו בעלי נסיון מסויים, גם אם הוא מוניציפלי בלבד כרגע, ויש מספר הצלחות בתחום הסביבתי שרשומות לזכותם.
לצערי בשנה האחרונה ויסנר ביצע כמה משגים, ואני אמנה אותם:
א. באחד מהמקומונים בתל אביב היה תחקיר על ראש אגף הבינוי והיתרי הבניה, שוטה חובל בעיריה. מסתבר שאותו מר חובל חשוד בשחיתות בהיקף שהוא מהחמורים שידעה המערכת המוניציפלית בכל הארץ. רון חולדאי ניסה לסלק אותו מהעיריה, ובתגובה ארגן שוטה חובל שביתה של עובדי העיריה ששיתקה את העיריה ל30 יום. לאחרונה עצרה המשטרה מספר חשודים בפרשת שוטה חובל. כשהסתובבתי ברחובות חולון ראיתי כי שי חובל, בנו של שוטה, צעיר בן 23, עומד בראש רשימת הירוקים למועצת העיר חולון. נכון, אין להאשים בנים במעשי הוריהם (ולכן למשל בפוסט על ליברמן לא כתבתי דבר וחצי דבר על מיכל ליברמן והחברה שהקימה), אך האם פאר ויסנר באמת יכול להביט לנו בעיניים ולהבטיח לנו שהוא עשה בדיקות מקיפות על מר חובל הצעיר ועל מקורות המימון שלו ועל קשריו העסקיים? האם הוא באמת יכול להסתכל לנו בעיניים ולהגיד שאין כאן סכנה של קשרי הון-שלטון, גם אם ברמה המקומית?
ב. הדרך בה ניהל ויסנר את המגעים לאיחוד עם התנועה הירוקה היא די מבישה. האם ויסנר לא למד דבר מלקחי שינוי/חץ? האם הוא באמת מצפה ששני רסיסים של הרעיון הירוק יעברו את אחוז החסימה? (או שאחד מהם יעבור). ומה לגבי הסכסוכים שלו עם ראש רשימת הירוקים בחיפה, שערק עכשיו לתנועה הירוקה, וסכסוכיו עם הדס שכנאי, מזכ"לית הירוקים,מי שלוותה אותו שנים רבות (לאחרונה הדס שכנאי התבטאה שאם המו"מ על האיחוד יכשל, היא תשקול את המשך דרכה במפלגה). מדוע שכנאי, שיש לה קרדיט גדול בהקמת מפלגת הירוקים וניהולה במשך השנים לא שובצה במקום ריאלי ברשימה?

יש מקום לתנועה שתגן על האינטרסים החילוניים, ויש מקום לתנועה שתגן על האינטרסים הסביבתיים. לצערי, התחושה שלי היא שהחיבור בין חץ ושינוי נעשה מהסיבות הלא נכונות ושאופיו הבעייתי של ויסנר יגרום לפילוג הסיעה (אם בכלל יבחרו לכנסת). לדעתי ויסנר גם טעה באיחוד עם חץ, משום שאם מקודם הוא יכול לשדר מסר מעומעם בכל נושא שאינו נושא סביבתי, הרי עכשיו הוא מביע אג'נדה חילונית ברורה, דבר שימנע ממצביעים דתיים/ירוקים (ויש כאלו) להצביע לרשימתו, ובנוסף - פורז יצר אנטגוניזם בצורה בה היה מתבטא לפעמים בכנסת, היתה תחושה לפעמים שהוא מתחרה עם יוסף לפיד ז"ל למי יש לשון יותר חדה וחריפה נגד חרדים. לדעתי ויסנר עלול לגלות שפורז הוא נטל על רשימתו, ופורז עלול לגלות שויסנר והירוקים המסוכסכים פנימית אינם הפלטפורמה אותה חיפש כדי לחזור לכנסת.

אסכם את הבלוג בכך שאני מאוד מקווה שאני טועה ברשמיי, אבל כמו שאומרים - ימים יגידו

יום שני, 22 בדצמבר 2008

ניצן הורביץ - גם ירוק וגם אדום?

הפעם פוסט קצר בעקבות טוקבק שראיתי באחד האתרים ששיבח את הצבתו של העיתונאי ניצן הורביץ במקום השלישי ברשימה המאוחדת של מרצ ו"התנועה החדשה".
אותו טוקבק שיבח את ניצן הורביץ וכינה אותו "גם ירוק וגם אדום" - גם תומך באיכות הסביבה וגם פעיל חברתי.
אני זוכר את הסדרה של ניצן הורביץ בערוץ 10 על עולם המחר, ואת הפרק על סין, בה ניצן הורביץ ממש שיבח את הישגי הסינים.
האם ניצן הורביץ שכח שההישגים האלו נוצרו בעקבות הפרה המונית של זכויות אדם? טרנספר שקט של עשרות מליונים מבתיהם, שכר רעב, "סדנאות זיעה" ואף כיבוש מדכא של עם אחר (או רק ה"כיבוש" של ישראל על הפלשתינים מעניין אותו?) הייתי מצפה באותו פרק לתאור קצת יותר לקוני מצד מישהו שמתיימר להיות כל כך חברתי (ולא התייחסתי בכלל לבעיות הסביבתיות הקשות שנוצרו בסין בעקבות המהפכה ההיפר-תעשתייתית שהיא עוברת ולאג'נדה הירוקה שניצן הורביץ מנסה להציג).
לניצן הורביץ יש תכונות רבות טובות, הוא אדם חריף ורהוט, ואני בטוח שיוכל לתרום רבות במערכת הפוליטית.
חבל שהוא בוחר להתהדר בנוצות לא לו, כשיש לו דברים אחרים טובים להדגיש.


ליברמן - אני לא מאמין לו (חלק ב)

בחלק הקודם התייחסתי לרשימתו של ליברמן - כיצד "חיילים נאמנים" אך אפורים נדחקו לטובת כוכבים מבחוץ וכיצד מי שלא היה יסמן 100 אחוז מהזמן נדחק אף הוא.
בחלק הזה אתייחס לפועלו של ליברמן בעבר, ולחורים בעייתיים במצע ישראל ביתנו.

נתחיל מפועלו של ליברמן בעבר - ליברמן היה שר בממשלות ישראל השונות 3 פעמים: שר התחבורה, שר התשתיות הלאומיות ושר לעניינים אסטרטגיים.
מה היה פועלו של ליברמן במשרדים הנ"ל?
במשרד התשתיות הלאומיות - ליברמן התבטא בצורה עקבית נגד מצריים, שהיא אחת מספקיות הגז הטבעי הגדולות של ישראל, דבר שבהחלט לא תרם לענייני משרדו. כמו כן הוא ניסה לבצע רפורמות שונות בבתי הזיקוק וחברת החשמל וכשל בביצוע הרפורמות.
במשרד התחבורה החותם העיקרי של ליברמן היה מעבר לשיטת נקודות חדשה - שיטה שכשלה ולא הצליחה להוריד את מספר תאונות הדרכים בתקופתו, או בתקופה הסמוכה לו.
ועכשיו הגענו ל"דובדבן שבקצפת" - המשרד לעניינים אסטרטגיים. במו"מ עם קדימה, ליברמן התווה מספר עקרונות יסוד שעליהם התעקש:
א. תוקם ועדת חקירה ממלכתית, לא ועדת חקירה של משרד אחד, לא ועדת בדיקה, ועדת חקירה ממלכתית , לחקר מלחמת לבנון השניה. בסופו של דבר הוקמה ועדת בדיקה, ולמזלנו, לשופט וינוגרד וחבריו היו הן אומץ והן יושרה להתריע על הכשלים ולהוקיע גם את המנהיגים הרלוונטיים.
ב. יחוקק חוק ברית הזוגיות שיצור אלטרנטיבה לנישואים ברבנות - לא הושגה שום התקדמות בחוק. אמנם ליברמן קיבל אישור לעלות את החוק להצבעה, אבל אף סיעה אחרת מסיעות הקואליציה לא תמכה בו, והחוק נפל. במקרים הפוכים, מפלגות חרדיות ודתיות עם פחות מ11 מנדטים ידעו לכפות חקיקה דתית. כנראה שליברמן לא באמת כזה מנהיג נחוש או שברית הזוגיות לא באמת חשובה לו אם הוא לא הצליח לכפות את דעתו על הקואליציה.
ג. הכנסת אספקטים נוספים ממשטר נשיאותי (כמו בצרפת וארה"ב) לישראל - כל הצעותיו של ליברמן לא קיבלו כל גיבוי מהממשלה.
אף דרישה אידואלוגית של ליברמן לא התממשה, ועדיין הוא מצא את עצמו בממשלה, יושב במשרד שהוקם אך ורק בשביל שיצטרף לממשלה - ולראייה, המשרד פורק לאחר מכן. מעניין שכסף לדברים חשובים אחרים משרד האוצר לא מצא, אבל תקציב של עשרות מליונים בשנה למשרד שלא עושה דבר - לזה תמיד יש כסף (וליברמן לא היה הראשון שעבורו הוקם משרד וירטואלי, אבל ממנהיג שמכריז על עצמו כ"אחראי ורואה אך ורק את טובת המדינה" אני מצפה לחסכון בכספי משלם המסים). כשעיתונאים העזו לשאול את ליברמן מה הוא עשה במשרדו הוא היה מתלהם ונובח ומשתמש בתרוץ של "סודיות" על מנת לא לפרט את מעשי משרדו (ובעצם, בצורה זו מצא לעצמו ליברמן דרך מושלמת להיות שר לכאורה בכיר שנפגש במסגרת תפקידו עם מנהיגי העולם, ועדיין לא לעשות דבר ולקבל משכורת שמנה על חשבון משלם המסים).
ליברמן ראה איך הליכוד (שקיבל רק מנדט אחד יותר מ"ישראל ביתנו") עוקף בסקרים את "ישראל ביתנו" שמתדרדרת בעקבות ישיבתה בממשלה, חשב מה לעשות והחליט שעדיף לו לפרוש מהממשלה, לחזור להיות "ימני" והוא מצא סיבה מצויינת לפרישה - ירושלים. נכון, בשיחות בין ישראל והרשות הפלשתינית (או מה שנותר ממנה) בראשות אבו מאזן היו גם דיבורים על ירושלים, אבל אלו לא הגיעו לשום נקודה קונקרטית שהצדיקו את פרישתו של ליברמן. הדבר היחיד שהצדיק את פרישתו היתה הירידה בסקרים.

בחלק האחרון של הפוסט אתייחס לחורים אידאולוגיים במצע ישראל ביתנו.
ליברמן תמך בעבר בטרנספר בכח, וכיום הוא מייצג דעה מרוככת יותר, לפיה יש לבצע חילופי שטחים בהסכמה בינינו לבין הרשות הפלשתינית על מנת לפתור את הבעיה הדמוגרפית של ישראל.
עם הרעיון הזה יש מספר בעיות:
1. סיפוח גושי ההתיישבויות ייצור גבול מזרחי מפותל יותר , מכאן ארוך יותר, ויקשה יותר על הגנתו.
2. רוב אזרחי ישראל הערבים גרים בערים מעורבות - חיפה, תל אביב-יפו, רמלה , לוד, עכו ונצרת. מה ליברמן בדיוק מתכוון לעשות עם אותם אזרחים? הרי לשיטתו, בקצב הריבוי הטבעי שלהם גם אם בעקבות תוכניתו שיעורם באוכלוסיה יקטן ל10 אחוז (בעקבות מסירת אום אל פאחם ושטחים נוספים לרשות) אז ה"קץ" נדחה רק בדור או שניים.
3. ליברמן מוכן למסור שטחים בעלי רוב ערבי מובהק - האם הוא מוכן למסור שטחים בנגב (הבדואים יושבים שם על כ 2 אחוזים עד 3 אחוזים מהשטח)? האם הוא מוכן למסור שטחים באיזור ועדי עארה והגליל? מה לגבי עורקי התחבורה בצפון? האם אנחנו באמת רוצים לנסוע במכוניות שלנו כשבמרחק מטרים ספורים מאיתנו נמצאת הרשות הפלשתינית?
4. מה לגבי אזרחים נאמנים (נאמנים גם לפי הגדרת ליברמן) שיושבים בישובים הנ"ל? האם ליברמן, שמחשיב את עצמו כאדם מסורתי (גם אם אינו חובש כיפה) שוכח כי אחד המסרים המרכזיים בתנ"ך הוא שגם אם בישוב שרובו חוטא יש מספר צדיקים, הישוב לא יוחרב? האם ליברמן , הרב"ט במילואים, יכפה על אותם אזרחים נאמנים שלחמו לצידנו במערכות ישראל ואיבדו את יקיריהם לעזוב את בתיהם?
5. שלילת אזרחות בצורה מאסיבית על בסיס אתני היא פתח מסוכן מאוד לחיסול הדמוקרטיה. היום שוללים אזרחות בצורה מאסיבית מקבוצה שאולי חלקנו רואים צידוק לשלול ממנה את האזרחות. מחר עלולים לשלול את האזרחות מקבוצה אחרת (יכול למשל לעלות לשלטון אדם חילוני קיצוני שידרוש לשלול אזרחות מחרדים שלא משרתים בצבא, וישתמש בתקדים של שלילת האזרחות של חלק מערביי ישראל).
6. מזרח ירושלים - לפני שישראל ביתנו ירדה בסקרים בעקבות ישיבתה בממשלת אולמרט, ליברמן תקף את העובדה שתושביה הערביים של ירושלים המורחבת הם אזרחי ישראל, וקרא ליישם עליהם את חזונו המדיני. אני חייב להגיד שכאן אני מסכים עם ליברמן - סיפוח שועפט, אבו דיס ועוד כל מיני שכונות ערביות לירושלים היא בכיה לדורות. אנחנו משלמים ביטוח לאומי למעל 200,000 ערבים תומכי חמאס , ג'יהאד ופתח שמתנערים מאזרחותם הישראלית ולא מצביעים לא לכנסת ולא לרשות המקומיות (אפילו כשהם מבטיחים לגאידמק שיצביעו). ליברמן אומר שאינו מזגזג בדעותיו - כל אחד מוזמן ללכת לכנס בחירות של ישראל ביתנו ולשאול את ליברמן מה דעתו על מזרח ירושלים, אני מבטיח לכם שתקבלו תשובה שונה לגמרי ממה שהוא אמר לפני כחצי שנה.

לתנועה הציונית יש פתרון נפלא לבעיה הדמוגרפית. פתרון של מילה אחת - עליה! בנקודה הזו ליברמן כשל. ליברמן ברח כמו מאש ממשרד העליה והקליטה. שלוש פעמים הוא היה שר, ואף פעם לא היה מוכן שהוא או מישהו אחר ממפלגתו יקח את המשרד לחסותו. ליברמן יודע שאין ביכולתו באמת לסייע לעולים, ושאם יקח את המשרד ויכשל בו , העולים שגם היום מספקים כשני שלישים הקולות לישראל ביתנו ינטשו אותו וגורלו יהיה כגורל שרנסקי, שלקח משרד שהיה גדול עליו , משרד הפנים, כדי לסייע לעולים.

ולסיום,
אם כבר עסקנו בצבא, ליברמן התבטא לפני כמה ימים בקצרין שהדרך לחוגים הנחשבים באוניברסיטאות צריכה להיות פתוחה רק בפני בוגרי יחידות קרביות.
ובכן, מר רב"ט במיל אביגדור ליברמן - אני שירתתי 4 שנים בצבא ביחידה לא קרבית שפיתחה מערכות טכניות לסיוע ללחימה - לשריון, תותחנים, ואף לחי"ר. לא פיתחנו רק מערכות פלזמה שאולי הרחיקו את המפקדים מהשטח אלא מערכות שהלוחמים לקחו איתם לשטח והסתייעו בהם. אחרי השחרור התקבלתי לטכניון והלכתי ללמוד מדעי המחשב, וכן, גם אני נהניתי מהפקדון שמגיע לכל חייל משוחרר. האם אתה אומר, מר רב"ט במיל' אביגדור ליברמן, שלאנשים כמוני אין זכות להכנס לפקולטה למדעי המחשב בטכניון?
אתה חושב שאתה תהיה שר בטחון יותר טוב מעמיר פרץ. לפחות עמיר פרץ היה קצין בחיל חימוש. אולי תספר לנו באיזה כנס בחירות קצת על שירותך הצבאי, ולמה השתחררת רק בדרגת רב"ט?

הפוסט הזה הוקדש לקורא א' - חבר ילדות מכיתה א. פטריוט אמיתי (בניגוד לרבים שהשתמטו ממילואים או שוחררו ולא טרחו לנסות להשאר, א' מנסה בימים אלו לחזור לשרות מילואים פעיל וגם לעלות לשם כך פרופיל) שתומך במפלגות הימין. בבחירות הקודמות א' הצביע לישראל ביתנו. בניגוד לתומכים רבים של ישראל ביתנו, שניחנו בזכרון קצר, א' לא מתכוון להצביע שוב לישראל ביתנו , וכרגע נוטה למפלגה אחרת מהקשת הימנית של המפה.

ליברמן - אני לא מאמין לו (חלק א)

את הפוסט הזה כתבתי אחרי ש"ישראל ביתנו" הודיעה (כלומר, ליברמן הודיע) על הרכב רשימתו לכנסת.
הסתכלתי על הרכב הרשימה החדשה -
למעט שתי נקודות אור ברשימה - ח"כ סטס מיסז'ניקוב שלדעתי מייצג את אחד הקולות השפויים ברשימת "ישראל ביתנו" ואין ספק שהוא ממשיך דרכו של פטרונו ח"כ יורי שטרן ז"ל כמחוקק טוב וכמי שיודע להביע את עמדותיו בצורה נחרצת, אך לא וולגרית (כמו ראש רשימתו), וח"כ (והשר) לשעבר עוזי לנדאו - אין בשורה בעיניי ברשימת "ישראל ביתנו".
הח"כ והשר לשעבר יצחק אהרונוביץ' אולי היה מפקד משמר הגבול בעברו, אבל הוא דוגמא נוספת לעוד איש מערכת בטחון למופת שהיה שר כושל. הוא לא השאיר חותם במשרדו, לא תכנן תוכניות ארוכות טווח לאילת לקראת הקרב הקשה מול השקעות המיליארדים של המלך עבדאללה השני בעקבה וגם בתקופה שהיה ח"כ לא השאיר חותם כמחוקק.
ח"כ סופה לנדבר היא מה שאני אוהב לכנות "זגזגנית אידאולוגית" - היא היתה ח"כ במפלגת העבודה בעברה , על תקן "הפודל של פרס במגזר הרוסי". למי שזכורה פרשת הח"כ לשעבר אדיסו מסאלה שהפסיד בהתמודדות על משבצת העולים במפלגת העבודה - המנצחת באותה התמודדות בדרכים כשרות אך מדיפות ריח רע היתה אותה ח"כ לנדבר. לאחר שמפלגת העבודה החלה להצטמק בגודל שלה ממערכת בחירות אחת לאחרת, ח"כ לנדבר מצאה את עצמה בחוץ והבינה כי לא תוכל להשתבץ ברשימה הארצית של מפלגת העבודה ולכן הלכה לחפש לעצמה בית חדש, לא משנה אם זה שמאל או ימין. כמחוקקת ח"כ לנדבר לא עשתה יותר מדי בשביל ציבור העולים (אך להבחר מטעמו לכנסת היא בהחלט מצאה לנכון).
על אורלי לוי לא אכתוב מילה שלילית - בניגוד לטוקבקים זדוניים שנכתבו על כך שהיא רק פנים יפות שמקשטות את הרשימה, אני חושב שיש לתת לה הזדמנות.
דני איילון היה שגריר ישראל בארה"ב - למזלנו באותה תקופה נשיא ארה"ב היה ג'ורג' בוש, ולכן חייו של איילון בארה"ב היו קלים יחסית. אני עדיין זוכר את התנהלות אשתו , אן איילון , בשגרירות והתחקירים שבוצעו על התנהלות זו בעיתונות (והחקירות במשרד החוץ) ואת הפיטורים השערורייתים של עובדים בשגרירות שלא הסתדרו עם אשת השגריר.
על ח"כ דוד רותם, אפילו לי, שאני מחשיב את עצמי כבקיא בפוליטיקה, אין לי הרבה מה להגיד. עוד ח"כ שלא השאיר את חותמו במיוחד.
מקום אחרון בעשיריה הראשונה היא אנסטסיה מיכאלי - היא היתה מועמדת מס 44 ברשימת קדימה לכנסת הקודמת. ועכשיו נשאלת השאלה, אנסטסיה יקרה - אם נניח שרון לא היה נופל לתרדמת, וקדימה היתה מקבלת מעל 44 מנדטים, האם עדיין היית אומרת כי "לא הרגשת שזה הבית שלך" ועוברת לישראל ביתנו?

לסיום החלק הראשון של הפוסט - תנחומים לחבר הכנסת (בקרוב לשעבר) - יוסף שאגאל. אז מה אם אתה עיתונאי מוכשר, אז מה אם אתה מביע דעות מקוריות. לא למדת שאם אתה לא יסמן של ליברמן הסיכוי שלך להבחר שוב הוא אפסי?
ועוד מילות תנחומים לחברי הכנסת (בקרוב לשעבר) אלכס מילר וליה שמטוב - אין מה לעשות, אתם אולי חיילים נאמנים, אבל אתם לא נוצצים כמו אורלי לוי ולא מקרינים תדמית של יושר כמו עוזי לנדאו. התחושה שלי היא שאתם תשמרו את מה שיש לכם להגיד על הבוס שלכם (בקרוב לשעבר) בלב ולא תצאו עם זה לתקשורת - למה? כי בקדנציה הזו התנהלתם בצורה נעימה, ולא מתלהמת, וזה כנראה גם החינוך שספגתם וכנראה כך גם תפעלו.
לחברת הכנסת אסתרינה טרטמן - את באמת חשבת שאחרי פרשת טרטמן ליברמן היה משבץ אותך במקום ריאלי? לא למדת שום דבר משהותך הקצרה בבית הנבחרים שלנו? מאיפה התמימות הזו?
בחלק הבא של הפוסט אתייחס ללמה אני באמת לא מאמין לליברמן, ולא לעניינים פעוטים כמו הרשימה שלו.

יום ראשון, 21 בדצמבר 2008

שוב פילוגים בימין המפה הפוליטית

כמעט בכל מערכות בחירות ישנם פילוגים בימין המפה הפוליטית.
הפעם לרגע הייתי נאיבי וחשבתי שעם הקמת הבית היהודי והמועצה הציבורית שלו (שם יפה ל"ועדה מסדרת") תמו הפילוגים.
הבנתי וקיבלתי את זה שהמועצה הציבורית של הבית היהודי שיבצה בראש הרשימה דמות חדשה , כנראה שגם הם נחספו בטרנד הכוכבנות והחדשנות. בנוסף, כפי שכתבתי בעבר - היה לי הכבוד להקשיב להרצאותיו של פרופ' הרשקוביץ, ראש הרשימה בקורס משוואות דיפרנציאליות רגילות.
מה שתמוה היה בעיני, שלמעט שיבוצם של ח"כ אורלב מהמפד"ל וח"כ אורי אריאל מתקומה בחמישיה הראשונה, יתר המקומות אוישו גם כן על ידי כוכבים חדשים (כדוגמת אורי אורבך שגם הוא הצטרף לגל של העיתונאים הפוליטיקאים).

על מה חשבו שם ברשימת הבית היהודי, שלא שיבצו את בני אלון ממולדת באחד המקומות הראשונים? הם באמת חשבו שמולדת תשאר חלק מהרשימה? קראתי לפני כמה ימים שמולדת הולכת להצטרף למפלגת התקווה בראשות ח"כ אריה אלדד לאחר שפרשה מהבית היהודי. פניתי לח"כ אלדד לקבלת תגובתו, ואפרסמה בימים הקרובים.
ח"כ אלדד היה ח"כ ממולדת, וכששאל האם מקורבו , יהואר גל , אדם חילוני המחזיק בדעות ימניות יוכל להתמודד ברשימת הבית היהודי לכנסת התפתלה המועצה הציבורית באי נוחות וגרמה לו להבין שרק אנשים דתיים לאומיים רצויים ברשימתה, ולכן פרשו ח"כ אלדד ותומכיו וכעת הם מריצים את מפלגת התקווה כאלטרנטיבה ימנית חילונית לליכוד ולישראל ביתנו (שאפשר לדון בפעם אחרת האם היא בכלל מפלגת ימין).

בנוסף נדחק מהרשימה ח"כ צבי הנדל , ראש מפלגת תקומה. אני באופן אישי לא חיבבתי ממש את צבי הנדל והתבטאויותיו. אני יודע שאין לשפוט אדם בשעת צערו, וצבי הנדל הוא תושב גוש קטיף לשעבר. בעת הפינוי אמר ח"כ הנדל כי בבחירות העתידיות לבוא (של שנת 2006) הוא ימליץ למפלגתו לתמוך בשמעון פרס לראשות הממשלה ולא באריאל שרון (באותם ימים פרס עדיין היה ראש מפלגת העבודה). עם כל ההבנה לכאבו של ח"כ הנדל, הייתי מצפה ממנהיג של מפלגה להתבטא בצורה אחראית יותר.
המפתיע הוא שח"כ הנדל , למרות דחיקתו מצדד בהשארות תקומה בבית היהודי, בעוד ח"כ אורי אריאל, מספר 2 בתקומה, ומספר 3 ברשימת הבית היהודי דווקא בעד פרישה. אולי באמת יש כמה צדיקים בסדום (כמו ח"כ אריאל) שלא חושבים רק על עצמם ומעדיפים לצאת להרפתקה פוליטית (תקומה מעולם לא התמודדה לבד, ולא ברור האם ניתן להקים מחדש את האיחוד הלאומי) על פני מקום מובטח בכנסת.

בדרך כלל הפילוגים בימין היו על רקע אידואלוגי. עכשיו הפילוג המסתמן הוא על רקע אישי. טוב תעשה המועצה הציבורית של מפלגת הבית היהודי אם תשקול מחדש את צעדיה, ותבין כמו במקרה של מרצ-תנועת השמאל החדשה שיש לדאוג לאינטרסים גם של הפוליטיקאים הותיקים.

יום שישי, 19 בדצמבר 2008

על הבחירות הממוחשבות בקדימה

שוב היה לי קצת לחץ בעבודה (איש הייטק, כבר אמרנו?) ולכן לא היה לי ממש זמן לכתוב פוסט מייד אחרי תוצאות הבחירות.
בקדימה מתגאים בעובדה שהם , בניגוד למפלגת העבודה והליכוד יודעים לנהל פריימריז כמו שצריך.
אכן, כל הכבוד לקדימה על הדרך בה נוהלו הפריימריז. יתכן ומטה הבחירות הפנימיות בקדימה הפריז קצת במקדמי הבטחון שלקח (הכתבים הפוליטיים השונים דיווחו איך הם ראו במו עיניהם כיצד במהלך יום ההצבעה הקלפיות מאויישות בעוד ועוד עמדות הצבעה), אבל בסופו של דבר מה שהציבור יזכור (אולי לא לזמן רב) זה את מבחן התוצאה.

עם זאת, יש לי מספר הערות לגבי תוצאות הבחירות:
א. לא הייתי מנסה להשוות בין דרך ניהול הבחירות הפנימיות לדרך ניהול המדינה. זה שקדימה יודעת לנהל יום בחירות פנימיות לא מעיד על היכולת של קדימה לנהל את המדינה.
ב. קדימה, בניגוד לעבודה והליכוד, היא לא מפלגה שנמצאת בחובות עצומים (מפלגת העבודה נמצאת בחובות כבר מאז בחירות 2003, אז המפלגה ירדה ל19 מנדטים , והליכוד נמצא בחובות בעקבות קריסתו בבחירות 2006, שנגרמה בין השאר בגלל פרישת 14 חברי כנסת לשם הקמת קדימה ונטילת יחידות המימון שלהם איתם) , ולכן יכלה לאפשר לעצמה לקחת מקדמי בטחון אולי מופרזים על מנת להבטיח את תקינות הבחירות.
ג. אחרי הכשלים בהתמודדות בפרמיימריז בין לבני, מופז , דיכטר ושטרית (שחייבו בסוף להאריך את זמן ההצבעה, והנצחון הדחוק של לבני) קדימה לא היתה יכולה לסבול עוד כשלים גפ בפריימריז לרשימתה לכנסת.

לסיכום, אציין שגם אני , כמו פרשנים אחרים, חושבים שהקרב בסופו של דבר יהיה אישי, בין לבני לנתניה. לדעתי האישית, זוהי חשיבה מוטעית של רוב הציבור, שכן יש לשפוט גם מי האנשים שישתלבו בהנהגת המדינה (אותי למשל מטרידה העובדה שכעת יש משבר כלכלי, ואני לא יודע מי מועמד הליכוד לתפקיד שר אוצר) ולכן יתכן וההתעסקות ברשימות ובפריימריז במפלגות השונות היתה קצת מוגזמת.

התאונה בדרום הארץ וההתבטאות הנמהרת של מופז

לצערנו התבשרנו בתחילת השבוע על תאונה בדרום הארץ, בה נהרגו 25 תיירים (וישנם עשרות פצועים), אזרחי רוסיה.
ברצוני להשתתף בצער המשפחות האבלות על מות יקיריהן ולאחל החלמה מהירה לפצועים.
לא אהבתי את ההתבטאות של השר מופז, למחרת התאונה (ובסמוך לפריימריז של קדימה) שמייד "קפץ בראש" וקבע את הסיבה לתאונה.
יכול להיות שהשר מופז צודק בדבריו, אבל הייתי מצפה ממישהו שעד לא מזמן רצה להיות ראש ממשלה (ועדיין רוצה להיות) להיות שקול יותר בתגובותיו. היה אפשר להסתפק בהבעת צער , תנחומים למשפחות ההרוגים ואיחול החלמה מהירה לנפצעים, ולתת לחוקרי המשטרה לעשות את העבודה שלהם במשך כמה ימים.
לצערי, ההתבטאות הזו הזכירה לי התבטאות נמהרת אחרת של מופז בדבר הצורך בתקיפת איראן - התבטאות שהתרחשה בזמן עליית מחירי הנפט וגרמה לזינוק נוסף במחירו של הזהב השחור (זינוק במחיר שבסופו של דבר גרם להגדלת ההכנסות של איראן - גם אם לתקופה זמנית - ובעקיפין, לחיזוק הטרור ואוייבי ישראל).
גם בנקודה הזו יכול להיות שמופז צודק, ויש לתקוף באיראן (לדעתי האישית, בגלל הבחירות הנערכות בקרוב פספסנו הזדמנות פז לתקוף את איראן כל עוד הנשיא בוש לא העביר את כל סמכויות השלטון לנשיא הנבחר אובאמה)- אבל גם כאן, יש לדעת כיצד ומתי להתבטא.
אני מקווה שראש הממשלה הבא של ישראל יהיה (או תהיה) יותר שקול בהתבטאויותיו.
ועצה ידידותית למופז - מה שאולי מותר לליברמן (בדרך בה הוא בוחר לשחרר את לשונו ולהביע את עמדותיו) כראש מפלגה שלא יהיה ראש ממשלה, אסור לך - כמי שרוצה יום אחד להיות ראש ממשלה וניסה להתמודד על ראשות מפלגת השלטון.


יום שבת, 13 בדצמבר 2008

על פייגלין והטעויות של ביבי

הייתי קצת לחוץ בימים האחרונים (בשל מעבר דירה) ולכן לא יצא לי זמן להתייחס לפריימריז בליכוד.
רבות דובר בתקשורת על השפעתו של פייגלין על רשימת הליכוד, על הבחרותו למקום ה20 ואז דחיקתו כלפי מטה (בהתחלה דובר שמקום 20 מיועד לאישה, ואחר כך הסתבר שח"כ זאב אלקין שאליו התייחסתי בפוסט קודם , הוצב במקום ה20. מעניין מה היה קורה אם אסיה בנטוב - מאנשי פייגלין היתה מנצחת אותו בהתמודדות על משבצת העולים - האם גם היא היתה מוצבת במקום 20?).
לדעתי נתניהו גרם לעצמו נזק בהתעסקות בפייגלין, וכל התנהלותו בנושא לא היתה תקינה.
את פייגלין ואנשי מנהיגות יהודית היה צריך לגרש מזמן מהליכוד -
אם הליכוד היא אכן מפלגה בעלת אידואלוגיה (כפי שטוענים ראשיה) , חברי הליכוד צריכים להיות נאמנים לאידואלוגיה הזו. כמו שאין מקום לאנשים שנמצאים בקיצוניות שמאלית בליכוד, אין מקום לאנשים שנמצאים בקיצוניות ימנית. בנוסף - הליכוד מתיימר להיות תנועה ציונית. לדעתי, צה"ל הוא המימוש הבטחוני/צבאי של התנועה הציונית (כשם שצבאות אחרים בעולם במדינות שנוסדו בעקבות מאבק לאומי הם המימושים הבטחוניים/צבאיים של אותן תנועות) - ומי שמטיף להשתמטות מצה"ל, בין אם הוא פייגלין או בין אם זו תנועות "יש גבול" ו"פרופיל חדש" - הוא לא ציוני בעיניי (ואני גם בטוח שבעיני רבים אחרים). אמנם פייגלין כותב בכתביו שהוא בעד סרבנות מצפונית מכל צידי הקשת הפוליטית, אך היו כבר מקרים של מנהיגים רדיקליים שהתיימרו לכבד "רדיקליות של הצד הפוליטי השני" וברגע שתפסו את השלטון נהפכו אוייבים מרים של מי שהיו בעלי בריתם לשעבר מהצד השני. בנוסף, אם השתמטות מהצבא בעת שלום (יחסי כמובן) היא נסבלת, הרי בשעת מלחמה (מלחמת לבנון השניה) היא בלתי נסבלת : מנכ"ל מנהיגות יהודית, מיכאל פועה, קרא לסרוב פקודה בעת מלחמת לבנון השניה, בעקבות התבטאותו של אולמרט כי נצחון במלחמת לבנון השניה יסייע בקידום תוכנית ההתכנסות של ממשלת ישראל (ולמעשה של קדימה).
לאחר כל מה שכתבתי ניתן היה לצפות שאני אברך על נקיטת הצעדים של אופיר אקוניס (אשר יהיה מן הסתם "הפודל של נתניהו" בכנסת, בשל הקרבה הרבה אליו לאורך השנים, כשם שביילין היה "הפודל של פרס) שגרמו לכך שפייגלין נדחק אל המקום ה36.
אך במקום זאת, לדעתי - אם בליכוד לא השכילו לגרש את מנהיגות יהודית מקרבם לפני הפריימריז, נקיטת אמצעים כגון נבירה בסעיפים שונים ומשונים בחוקת הליכוד היא מגוחכת. היא מוציאה שם רע לליכוד, כמי שלא באמת מכבד תהליכים דמוקרטיים (אם נתניהו דוחק את פייגלין מהרשימה באמצעות טריקים שונים ומשונים , וסעיפים בחוקת הליכוד שלא היו מופעלים בשום מקרה אחר, אין לו ולאנשיו זכות להתלונן על כך ששרון לא כיבד את תוצאות משאל מתפקדי הליכוד בשעתו). בנוסף, כאשר יש מטרד כמו פייגלין (ופייגלין הוא אכן מטרד לנתניהו) על נתניהו להתעלם ממנו בעת בחירות, ולא להזכיר להמונים את המטרד (השאר זאת לקדימה ולעבודה, הם יזכירו את זה כבר לעם ישראל).
בנוסף. השיטה האנטי דמוקרטית הופעלה לא רק נגד פייגלין, אלא גם על מורדים אחרים כגון מיכאל רצון (שביחד עם עוזי לנדאו היו היחידים מהליכוד שבאמת שילמו על הכסא שלהם סביב הממשלה - לנדאו כשר, ורצון כסגן שר - על התנגדותם להתנתקות) ואהוד יתום שנדחקו לתחתית הרשימה - ואז נשאלת השאלה - האם לנתניהו יש בעיה להתמודד עם אופוזיציה פנימית במפלגתו? אם יש לו בעיה כזו, מדוע הוא טוען שהליכוד היא מפלגת "סופרמרקט של דעות" אשר יכולה להכיל בתוכה דעות שונות? אולי האמת היא כמו שציינתי, שהליכוד צריך ללכת על קו אידאולוגי ברור, שאין לסטות ממנו לכיוון שמאל או לכיוון ימין?
ולגבי פייגלין - קראתי היום שהוצע לפייגלין לעמוד בראש מפלגת התקווה של ח"כ אריה אלדד. פייגלין סרב לעמוד בראשה, ובצדק. פייגלין יודע, על סמך העבר (של אהוד אולמרט), שגם מהמקום ה30 ומשהו ברשימת הליכוד ניתן בסופו של דבר בעזרת קשרים נכונים להגיע לעמדת ראש ממשלה (או לעמדת שר בכיר). קח את זה לתשומת ליבך, נתניהו.

יום שלישי, 9 בדצמבר 2008

על פריימריז וטכנופוביה

הפעם ברצוני להתייחס לפריימריס בשלושת המפלגות "הגדולות" - אלו שהיו בליכוד , אלו שהיו בעבודה, ואלו שיהיו בקדימה.
בעקבות כשלון ההצבעה הממוחשבת בעבודה, והתורים הארוכים בליכוד (כולל התבטאותו של נתניהו שגם הוא הסתבך בהצבעה) החליטו בקדימה לחזור לשיטה הישנה ו"הטובה" , לשיטה הידנית.
מי שקרא את הפוסט הראשון שלי יודע שאני עובד בחברת הייטק.
לדעתי, ההתנהלות של שלושת המפלגות הנ"ל היא פשוט חובבנית. לעתים היא אפילו מזכירה לי את אירופה של ימי הביניים, שם כל גילוי חדש של טכנולוגיה לווה בחשדנות, ואפילו בהאשמות של מעשה כישוף.
האשמה על הכשלים במפלגת העבודה מוטלת כמובן על חברת טלדור, אבל מוטלת גם על הנהלת מפלגת העבודה.
איני מכיר היטב את הנפשות הפועלות בתחום הטכני במפלגות הנ"ל, אבל יש לי חשד כבד (מהכרותי עם גופים אחרים שהזמינו פרוייקטים שונים) שאין שם גוף טכני כמו שצריך שמפקח על המערכות המוזמנות מבחינת קביעת דרישות ועמידה בהן, מעקב אחרי סבבי בדיקות של המערכת ודיווח תקלות יעיל בזמן אמת.
מנגד, מהכרותי עם החברות שמספקות את המערכות הנ"ל - אצל אנשי ההייטק יצא להן שם של "חברות עבדים" - חברות אשר לא נותנות לעובדים שלהן תנאים כמו שצריך (גם בימים טובים), ולכן הטובים בעובדים שלהן או שמוקדמים מ"סתם" תפקידי פיתוח, או שפשוט עוזבים את החברה.
את החברות הנ"ל אנחנו כנראה לא נוכל לשנות, וכך גם לא את הרצון של המפלגות לממש את מערכת הבחירות שלהן אצל "חברה גדולה ומוכרת", ולכן, הנה מספר עצות בחינם לפריימריז הממוחשבים הבאים (שלצערי יתקיימו עוד הרבה זמן, אחרי הטכנופוביה שאחזה במפלגות):
א. בכל קלפי יש להציב לפחות שני מחשבי הצבעה (למקרה ואחד מתקלקל) המחשבים עצמם יכולים להיות חלשים מבחינת כח החישוב, אבל רצוי שמבחינת הרכיבים עצמם יהיו אמינים.
ב. יש לפתח שיטת הצבעה שבמידה ויש תקלת תקשורת (ומרבית תקלות התקשורת הן כאלו שניתן לפתור במהלך יום הצבעה), יהיה ניתן להצביע בצורה לא מקוונת (offline) ולאחר חזרת התקשורת, יבוצע תהליך סינכרון בין המחשב שהיה מנותק מהרשת למחשבים המרכזיים. אם מחשב מנותק מהרשת (ואת זה ניתן לזהות בתוכנת ההצבעה), יהיה על המחשב להתריע בפני אחראי הקלפי שיש לבצע גיבוי לנתונים כל חצי שעה - כיצד יבוצע גיבוי זה? פשוט על ידי הכנסת דיסק DVD לצריבה לכונן (נכון, זה מייקר את המחשב בעוד 100 - 200 שח) ולחיצה על כפתור בתוכנת ההצבעה.
ג. יש לוודא שלשרתים המרכזיים יש גיבוי - הן למידע שלהם, והן גיבוי מבחינת התפקוד שלהם - כלומר, אם שרת אחד נופל, אחר יתפוס את מקומו במיידי.
ד. יש לבצע חלוקת עומסים (load balancing) בין השרתים.
ה. יש לבצע בדיקות עומסים למערכת. אם במפלגה מסויימת יש 50,000 מצביעים, יש לסמלץ הצבעה של 100,000 מצביעים (יש לקחת חסם עליון גבוה על מנת באמת להיות בטוחים שהמערכת מתמודדת עם עומסים).
ו. יש לבצע בדיקות עם קבוצות מיקוד - להזמין אנשים מאוכלוסיות שונות (ניתן לפנות לחברות כ"א בבקשה להביא אנשים לעבודה זמנית של מספר שעות) שישתמשו במערכת ויחוו דעה על נוחות השימוש. יש לתגמל את העובדים הזמניים שיציעו הצעות מועילות לשיפור הנוחות. מה לעשות, אף מהנדס תוכנה/מאפיין/מנהל פרוייקט לא יכול לחשוב עד הסוף על האפשרויות להקל על נוחות המשתמש. בנוסף, כדאי לצרף לקבוצת המיקוד את כל המתמודדים עצמם בפריימריז.
ז. על המפלגות להקים גופים טכניים שיכתיבו את הדרישות למערכת (אני מבטיח לא לדרוש כסף עבור דרישות שתועתקנה/תבוססנה על סעיפים מהבלוג שלי). אם למפלגות באמת אין כסף להעסיק אנשים טכניים מוכשרים וטובים, על המפלגות לפחות להקים "גופי מילואים" לקראת הבחירות שיעסיקו פעילים מקרבן בעלי ידע טכני רחב (אני בטוח שבכל מפלגה אפשר למצוא אנשי הייטק טובים שיפקחו על המערכת).


לסיכום,
אני מקווה שהכשלונות בעבודה ובליכוד לא יגרמו לזניחת הרעיון של בחירות ממוחשבות. בכל טכנולוגיה יש לדעת כיצד להשתמש נכון, על מנת שלא תסב יותר נזק מהתועלת שניתן להפיק ממנה.

יום ראשון, 7 בדצמבר 2008

קדימה לליכוד

אם איני טועה, היום , השמיני לחודש דצמבר 2008, נערכים הפריימריז לרשימת הליכוד בכנסת.
ברשימה זו ישנם מועמדים אשר מתמודדים ברשימה הארצית (דוגמת ח"כ יובל שטייניץ, ח"כ ארדן ועוד חברי כנסת מכהנים) וישנם מחוזות שונים, חלקם מחוזות גיאוגרפיים (לדוגמא, מחוז השרון ומישור החוף אליו הייתי משתייך אם הייתי חבר ליכוד) , וחלקם סקטוריאליים (המגזר הלא יהודי, ומגזר העולים).
ברור לכל כי יו"ר הליכוד , בנימין נתניהו מנהל בעצם שני קרבות מקבילים בפריימריז: הראשון נגד מועמדים שמריץ סילבן שלום (כגון הח"כ לשעבר גילה גמליאל ויו"ר התאחדות הסטודנטים לשעבר של אונ' בן גוריון שגיב אסולין) , והקרב השני מתנהל נגד אנשיו של פייגלין.
אני איני חסיד של פייגלין, יתרה מכך - כאשר אחד מבכירי חטיבה פוליטית במפלגה קורא לסרוב פקודה במלחמה (ואני מדבר על המקרה שבו מיכאל פועה , מנכ"ל "מנהיגות יהודית", החטיבה אותה מוביל פייגלין בליכוד, קרא לסרוב פקודה במלחמת לבנון השניה, בעקבות התבטאות של רה"מ אהוד אולמרט כי נצחון במלחמה ימנף את תוכנית ההתכנסות אותה הוא הגה) , בעיני זו פגיעה בערכים ציוניים ודמוקרטיים (צה"ל הוא הגף המגן על המדינה היהודית שהיא התגשמות החזון הציוני) ולאדם כזה אין מקום בליכוד. יהיו אשר יגידו כי בליכוד יש מקום למגוון דעות, ואני אשאל אותם - האם הם מוכנים לקלוט למשל את ראלב מג'דללה ממפלגת העבודה עם כל המחוז הערבי שלה , במידה ויבחר לפרוש ויחפש לעצמו בית אחר?
אם כך, לכאורה המטרה לחסום את אנשיו של פייגלין היא כשרה, ויש לחסום אותם בכל מחיר. השאלה האם המחיר הוא גם סליחה מאוד מאוד מאוד מהירה לאנשי קדימה.
על מחוז העולים מתמודדת אסיה בנטוב מטעמו של פייגלין - חברת ליכוד במשך למעלה מעשור, בניגוד לפייגלין שתפס טרמפ על המפלגה. מה לעשות ורעיונותיו של פייגלין (או אולי כמות מתפקדיו ) קסמו לה והיא החליטה לשתף איתו פעולה.
מולה מריץ נתניהו את ח"כ זאב אלקין מקדימה- עוף מוזר בפוליטיקה לדעתי : ח"כ אלקין הוא דוקטורנט (או שאולי כבר דוקטור) למתמטיקה, וריכז בקרב עולי חבר העמים החברים בליכוד את המאבק נגד תוכנית ההתנתקות בזמן עריכת משאל מתפקדי הליכוד. לא ברור לי כיצד אדם שהיה ממובילי המאבק נגד ההתנתקות מצא את עצמו בסופו של דבר בקדימה (אני אתקן את עצמי, בהחלט ברור לי כיצד הוא מצא את עצמו שם). ח"כ אלקין תמך בשר מופז בהתמודדות על ראשות קדימה, ואחרי ההפסד של מופז, היה לאחד התומכים הבודדים של מופז שלא השלים עם התוצאות והגיש עתירה נגדה.
לדעתי, במהלך זה ח"כ אלקין הקטין את סיכוייו להבחר משמעותית ברשימת קדימה, שגם ככה הסיכויים להבחר מטעמה קטנים יותר מאשר אלו שהיו בשנת 2006. הבין ח"כ אלקין את הטעות שעשה, והתחיל לחשוב מה לעשות. כנראה שדרך מקורביו בליכוד, הבין את המצוקה של יו"ר הליכוד נתניהו מול אנשי פייגלין במשבצת העולים, והשניים מצאו זה את זה. אלקין תמיד יוכל לנופף בהתנגדות שלו להתנתקות על כך שמבחינת הרקע האידאולוגי הוא "מתאים", ונתניהו? בשבילו זה לא ממש משנה, העיקר שאנשי פייגלין יהיו בחוץ, ושהוא יוכל להציג רשימת ימין-מרכז ולא רשימת ימין-ימין קיצוני.

משוואות דיפרנציאליות רגילות בפוליטיקה?

מי שטרח וקרא את הפוסט בו כתבתי עליי קרא עליי שני דברים:
1. אני ראש צוות פיתוח בחברת הייטק
2. הבטחתי לא רק לחבוט בפוליטיקאים, אלא גם לתת פדיבק כשצריך.

הפוסט הנוכחי יקשר בין שני הדברים.
למקצוע הנוכחי שלי הגעתי בראש ובראשונה בגלל אהבתי למחשבים , אבל גם בסופו של דבר בגלל המקום בו למדתי - הטכניון.
בטכניון יש שירות מצויין לסטודנטים - ספריית וידאו בה יש הקלטות של הרצאות של קורסים פופולריים.
אחד הקורסים המוקלטים הוא משוואות דיפרנציאליות רגילות - קורס חובה במתמטיקה שנלקח על ידי סטודנטים למדעי המחשב, הנדסת חשמל ואלקטרוניקה, פיזיקה, ואני בטוח ששכחתי עוד כמה. גדול המרצים בקורס (וגם זה שצילמו את הרצאותיו) הוא פרופסור דניאל הרשקוביץ.
בנוסף להיותו פרוספור, דניאל הרשקוביץ הוא רב (ולאחרונה נודע לי כי הוא אפילו רב השכונה בחיפה בה הוא גר), ואכן בחלק מהרצאותיו הוא משלב איכשהו חומרים מפרקי אבות, בצורה כזו שגם אנשים חילונים מובהקים (כמוני) נהנים לשמוע ולהשכיל.
קראתי השבוע שמפלגת הבית היהודי (המפלגה המאחדת את מולדת,תקומה, אח"י והמפד"ל) החליטה (באמצעות סוג של ועדה מסדרת) כי יו"ר המפלגה המאוחדת (ומי שיעמוד בראש הרשימה) לא יבחר מבין חברי הכנסת המכהנים. הבנתי כי למפלגה יש שלושה מועמדים עיקריים, וכי פרופסור הרשקוביץ הוא אחד מהם.
אמנם יש בי ביקורת על המהלך (אני עדיין נזכר ב"המלכת" אפי איתם בראשות המפד"ל, ומה זה גרם למפלגה הזו) אבל, מצד שני יש לתת גם לאנשים אשר עשו לביתם (ולא רק לביתם, כמו במקרה של פרופסור הרשקוביץ) הזדמנות להשתלב בפוליטיקה ולתרום גם בה.
אני באופן אישי מקווה שפרופסור הרשקוביץ יבחר לעמוד בראש המפלגה הנ"ל, מצד שני - חבל שמתוקף תפקידו החדש יהיה לו פחות זמן להרצות בפני הסטודנטים בטכניון.

יום שבת, 6 בדצמבר 2008

תוצאות הבחירות במפלגת העבודה (וכמה מלים על פואד)

תוצאות הבחירות במפלגת העבודה הוכיחו לדעתי שמתפקדי מפלגת העבודה לא למדו לקח.
במקום לעסוק בקמפיין טרנדי שמנסה לעבוד הפוך על הפוך על רגשות הבוחרים (מציגים את אהוד ברק כ"לא נחמד", "לא מסתחבק" , "לא טרנדי" כדי לנסות לעורר רגשות אמפטיה/רחמים או נסיון להזדהות עם תכונות אחרות אצל ברק שאמורות להיות חזקות יותר), המתפקדים היו צריכים לעשות דבר אחד: להשליך את כל מי שמואשם בציבור כמושחת למיקום שמעבר לעשיריה השניה.
למקם את פואד בעשיריה הראשונה (כלומר, לתת לו מקום ריאלי ברשימת העבודה) ואת פרץ משול בעיני לעצימת עיניים (או לאיזה יצר התאבדות נסתר שחבוי במתפקדים).
הגיע הזמן שתבינו חברים, פואד בן אליעזר הוא לא נכס למפלגה שלכם, אלא נטל.
ברצוני להזכיר מספר מעשים אומללים של פואד:
  1. בעת ריצת ברק לראשות מפלגת העבודה לפני כשנה ומשהו, פואד תמך בו. על מנת להבטיח את תמיכת המגזר הערבי (ואני עוד בטוח שאתייחס לאדון מג'דללה ה"נכבד" באיזה פוסט עתידי) באהוד ברק, הוציא פואד (שר התשתיות הלאומיות) הוראה לחבר ישובים לא מוכרים לתשתיות מים וחשמל. מצד שני אותו פואד נלחם נגד מאחזים לא חוקיים של מתנחלים. שלא תבינו לא נכון - אני נגד מאחזים לא חוקיים,נגד נוער הגבעות ונגד מה שהיה בבית המריבה/שלום/שנאה/אהבה/כל רגש אפשרי בחברון. פואד במעשיו בעצם אומר , שבשביל יצר שלטון אפשר ,רצוי ויש לעשות את מה שאסור בשם אידאולוגיה (גם אם היא לא נכונה לדעתו). פואד שוכח שחוק הוא חוק, והוא צריך להיות מכובד על ידי כולם, גם על ידי שרים שהפריימריז במפלגתם ולא צרכי מדינת ישראל מכתיבים את סדר יומם
  2. לאחר שנבחר בעשיריה הראשונה של מפלגת העבודה בפריימריז ביום חמישי, התארח פואד בארוע שבתרבות ואמר "עשינו טעות שהדחנו את אהוד אולמרט". תגיד פואד, עדיין לא הבנת שבגלל אמירות כאלה אתם הולכים לקבל כ10 מנדטים (אם לא פחות?)
על עמיר פרץ אני בכל לא רוצה לדבר. אולי אקדיש לו פוסט נפרד בהמשך

מי אני? על מה הפוסטים?

אני מושון מחולון, ראש צוות פיתוח תוכנה (שעדיין עובד, למרות גלי הפיטורים הטרנדיים בתעשיית ההייטק). טוקבקיסט סידרתי, מתעניין באקטואליה ופוליטיקה.
אכתוב בבלוג את מגוון דעותיי בנושאי פוליטיקה, אחבוט ללא רחם בפוליטיקאים שונים (ללא קשר לשייכותם הפוליטית) ואדע גם לתת פידבקים למי שמגיע.
קריאה נעימה