את הפוסט הזה כתבתי אחרי ש"ישראל ביתנו" הודיעה (כלומר, ליברמן הודיע) על הרכב רשימתו לכנסת.
הסתכלתי על הרכב הרשימה החדשה -
למעט שתי נקודות אור ברשימה - ח"כ סטס מיסז'ניקוב שלדעתי מייצג את אחד הקולות השפויים ברשימת "ישראל ביתנו" ואין ספק שהוא ממשיך דרכו של פטרונו ח"כ יורי שטרן ז"ל כמחוקק טוב וכמי שיודע להביע את עמדותיו בצורה נחרצת, אך לא וולגרית (כמו ראש רשימתו), וח"כ (והשר) לשעבר עוזי לנדאו - אין בשורה בעיניי ברשימת "ישראל ביתנו".
הח"כ והשר לשעבר יצחק אהרונוביץ' אולי היה מפקד משמר הגבול בעברו, אבל הוא דוגמא נוספת לעוד איש מערכת בטחון למופת שהיה שר כושל. הוא לא השאיר חותם במשרדו, לא תכנן תוכניות ארוכות טווח לאילת לקראת הקרב הקשה מול השקעות המיליארדים של המלך עבדאללה השני בעקבה וגם בתקופה שהיה ח"כ לא השאיר חותם כמחוקק.
ח"כ סופה לנדבר היא מה שאני אוהב לכנות "זגזגנית אידאולוגית" - היא היתה ח"כ במפלגת העבודה בעברה , על תקן "הפודל של פרס במגזר הרוסי". למי שזכורה פרשת הח"כ לשעבר אדיסו מסאלה שהפסיד בהתמודדות על משבצת העולים במפלגת העבודה - המנצחת באותה התמודדות בדרכים כשרות אך מדיפות ריח רע היתה אותה ח"כ לנדבר. לאחר שמפלגת העבודה החלה להצטמק בגודל שלה ממערכת בחירות אחת לאחרת, ח"כ לנדבר מצאה את עצמה בחוץ והבינה כי לא תוכל להשתבץ ברשימה הארצית של מפלגת העבודה ולכן הלכה לחפש לעצמה בית חדש, לא משנה אם זה שמאל או ימין. כמחוקקת ח"כ לנדבר לא עשתה יותר מדי בשביל ציבור העולים (אך להבחר מטעמו לכנסת היא בהחלט מצאה לנכון).
על אורלי לוי לא אכתוב מילה שלילית - בניגוד לטוקבקים זדוניים שנכתבו על כך שהיא רק פנים יפות שמקשטות את הרשימה, אני חושב שיש לתת לה הזדמנות.
דני איילון היה שגריר ישראל בארה"ב - למזלנו באותה תקופה נשיא ארה"ב היה ג'ורג' בוש, ולכן חייו של איילון בארה"ב היו קלים יחסית. אני עדיין זוכר את התנהלות אשתו , אן איילון , בשגרירות והתחקירים שבוצעו על התנהלות זו בעיתונות (והחקירות במשרד החוץ) ואת הפיטורים השערורייתים של עובדים בשגרירות שלא הסתדרו עם אשת השגריר.
על ח"כ דוד רותם, אפילו לי, שאני מחשיב את עצמי כבקיא בפוליטיקה, אין לי הרבה מה להגיד. עוד ח"כ שלא השאיר את חותמו במיוחד.
מקום אחרון בעשיריה הראשונה היא אנסטסיה מיכאלי - היא היתה מועמדת מס 44 ברשימת קדימה לכנסת הקודמת. ועכשיו נשאלת השאלה, אנסטסיה יקרה - אם נניח שרון לא היה נופל לתרדמת, וקדימה היתה מקבלת מעל 44 מנדטים, האם עדיין היית אומרת כי "לא הרגשת שזה הבית שלך" ועוברת לישראל ביתנו?
לסיום החלק הראשון של הפוסט - תנחומים לחבר הכנסת (בקרוב לשעבר) - יוסף שאגאל. אז מה אם אתה עיתונאי מוכשר, אז מה אם אתה מביע דעות מקוריות. לא למדת שאם אתה לא יסמן של ליברמן הסיכוי שלך להבחר שוב הוא אפסי?
ועוד מילות תנחומים לחברי הכנסת (בקרוב לשעבר) אלכס מילר וליה שמטוב - אין מה לעשות, אתם אולי חיילים נאמנים, אבל אתם לא נוצצים כמו אורלי לוי ולא מקרינים תדמית של יושר כמו עוזי לנדאו. התחושה שלי היא שאתם תשמרו את מה שיש לכם להגיד על הבוס שלכם (בקרוב לשעבר) בלב ולא תצאו עם זה לתקשורת - למה? כי בקדנציה הזו התנהלתם בצורה נעימה, ולא מתלהמת, וזה כנראה גם החינוך שספגתם וכנראה כך גם תפעלו.
לחברת הכנסת אסתרינה טרטמן - את באמת חשבת שאחרי פרשת טרטמן ליברמן היה משבץ אותך במקום ריאלי? לא למדת שום דבר משהותך הקצרה בבית הנבחרים שלנו? מאיפה התמימות הזו?
בחלק הבא של הפוסט אתייחס ללמה אני באמת לא מאמין לליברמן, ולא לעניינים פעוטים כמו הרשימה שלו.
הירשם ל-
תגובות לפרסום (Atom)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה